ה. משמעות ביטול הפטנט היא, שכל חיוב הנובע מקיומו של הפטנט בטל עם ביטול הפטנט. דינו של פטנט שבוטל כדין פטנט שלא היה קיים מעולם, ולפיכך לא חייב הקיבוץ בתשלום תמלוגים בגינו למערער כלל, לא לפני הביטול ובוודאי לא לאחריו.
ו. הוראה חוזית, הקובעת תשלום תמלוגים מעבר לתקופת הפטנט, איננה תקפה ואין לאוכפה.
ז. עד תום תקופת הפטנט לא הודיע הקיבוץ על ביטול ההסכם.
ח. בהסכם המשולב התחייב המערער ליתן לקיבוץ לא רק רישיון
ייחודי לשימוש בפטנט אלא גם ידע, שיאפשר לקיבוץ לייצר את הממטיר. שני אלה הינם שני מרכיבים נפרדים ושונים.
--- סוף עמוד 330 ---
המערער אמנם מסר לקיבוץ את הידע שהיה בעל ערך לקיבוץ. לפיכך מגיעים למערער תמלוגים עבור הידע שנמסר. מכלל התמלוגים שנקבעו בהסכם המשולב יש לייחס % 40תמלוגים עבור הידע. תמלוגים אלה חייב הקיבוץ לשלם למערער בעבור התקופה שעד יום סיום תוקף הפטנט לפי החוק, אלמלא בוטל.
ט. על סמך כל אלה פסק השופט המלומד, שעל הקיבוץ לשלם למערער תמלוגים בשיעור של % 40מכלל התמלוגים שנקבעו בהסכמים, וחייב את הקיבוץ במתן דו"חות וחשבונת בכל הנוגע לייצור הממטירים המווסתים לפי הטיפוסים ת//11א, ת//11ב ו-ת//11ג אך לא לפי ת//11ד, שהם הממטירים שיוצרו לפי פטנט כצמן.
ג. הערעור והערעור שכנגד
.9 אין לך כמעט מימצא או מסקנה של הערכאה הראשונה שאינם מטרה להתקפה ולתרעומת של המערער בערעורו. לעומת זאת, רק מסקנה אחת שבפסק הדין הינה נושא הערעור שכנגד של הקיבוץ.
אומר מיד שבדקתי ומצאתי, כי כמעט כל הקביעות העובדתיות של השופט המלומד מעוגנות היטב בחומר הראיות, ואני מציע שלא נעסוק בהן, למעט אלה שאזכיר במפורש להלן.
הגעתי למסקנה, כי במסגרת הערעורים שהוגשו ישנן שלוש בעיות הדורשות את התייחסותנו:
א. האם צדק השופט המלומד בקביעתו, כי יש להוציא את הממטיר ת//11ד ממסגרת הממטירים שבגינם חלה חובת תשלום תמלוגים? ב. מהי המשמעות, במסגרת היחסים החוזיים בין הצדדים, לביטול הפטנט על-ידי רשם הפטנטים והאם צדק השופט המלומד בפסיקתו, כי בגלל הביטול אין המערער זכאי לתמלוגים בגין הפטנט גם עבור התקופה שמן כריתת החוזה ועד לביטול הפטנט, או שמא פועל הביטול רק לגבי העתיד? ג. האם צדק השופט המלומד בהפרידו בין הפטנט לבין הידע שרכש הקיבוץ מהמערער ובקביעתו, כי בגין הידע חייב הקיבוץ לשלם למערער תמלוגים בשיעור % 40עבור התקופה שעד ליום בו אמור היה הפטנט לפוג אלמלא הביטול? יש לציין, כי בפסק-דינו של בית המשפט קמא חויב הקיבוץ להמציא חשבונות, ובכך הסתיים רק השלב הראשון של הדיון בין הצדדים. ייתכן איפוא, כי יש לראות את פסק הדין כ"החלטה אחרת" (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 706-708) הניתנת לערעור ברשות בלבד. אך מאחר שהצדדים לא העלו נקודה זו בטיעוניהם, החלטנו לדון בערעור כאילו ניתנו הסכמותיהם לכך.