.7סמוך לאחר ביטול הפטנט הגיש המערער את תביעתו לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביסודה של התביעה נמצאת הטענה, שהקיבוץ איננו מדווח למערער על היקף הייצור והמכירות ואיננו משלם לו את התמלוגים המגיעים לו על-פי ההסכמים (סעיף 4לכתב התביעה). הסעד העיקרי המבוקש הוא מתן דו"חות וחשבונות על הייצור, המכירה והיצוא לכל התקופה למן חתימת ההסכמים ואילך ולתשלום התמלוגים המגיעים (סעיף 10(א) ו-(ב) לכתב התביעה).
בכתב ההגנה הסתמך הקיבוץ בעיקר על שני אלה: (א) המקום המתים לבירור הסכסוך הוא לפני בורר, כפי שנקבע בסעיף 26ל-ת/8; (ב) אין להיעתר לתביעה, משום שהפטנט שבגינו נערכו ההסכמים בטל ולפי הוראות החוק דינו כאילו מעולם לא היה ראוי להירשם כפטנט. לפיכך ההסכמים בטלים ומבוטלים, ואין הם יכולים לשמש בסיס לתביעה כלשהי. לחלופין נטען, שההסכמים בטלים מיום ביטול הפטנט.
--- סוף עמוד 329 ---
מכוח האמור בסעיף 26להסכם ת/8, הופנו הצדדים לבוררות. בוררות זו הייתה עקרה ולא הולידה דבר זולת דחייה של מספר שנים בשמיעת המשפט עצמו. הצדדים שבו לבית המשפט, ורק בשנת 1982החלה שם שמיעת הראיות. ביום 2.6.86ניתן שם פסק הדין נושא ערעורו של המערער והערעור שכנגד של הקיבוץ.
ב. המימצאים והמסקנות שבפסק הדין
.8 הערכאה הראשונה שמעה שורה ארוכה של עדים, ובאופן כללי העדיפה את דברי עדי הקיבוץ על אלה של המערער ועדיו. על-פי העדויות והמסמכים קבעה, בין השאר, מימצאים ומסקנות אלה:
א. הקיבוץ לא נקט מצדו צעדים להגנת הפטנט מפני הבקשה לביטול, הג שהיה, על-פי ההסכם המשולב, בעל רישיון ייחודי בו. הסיבה לכך הייתה, שאנשיו התרשמו מדברי המערער שאין סיכוי להגנה כזו. לא הייתה מוטלת על הקיבוץ חובה להתגונן. הענקת הרישיון הייחודי לא שללה מהמערער את הזכות להתגונן, כפי שאכן עשה במכתבו נ/ 23אל רשם הפטנטים, שאמנם מהווה התגוננות בפני הבקשה לביטול, אך התגוננות מאוחרת, חלשה ובלתי מקצועית. לפיכך רשאי הקיבוץ להעלות נגד המערער את העובדה, שהפטנט הוכרז כבטל.
ב. אין הקיבוץ, כמקבל רישיון ייחודי, מנוע מלתקוף את תוקפו של אותו פטנט או את זכותו של בעליו לגביו.
ג. הפטנט האמריקאי איננו פיתוח של הפטנט ולפיכך איננו נכלל
בהסכם המשולב מכוח הוראות סעיף .10
ד. הדגם ת//11ד יוצר על-ידי הקיבוץ לפי פטנט כצמן (נ/15) ולא לפי הפטנט והידע שנרכש מהמערער, ולפיכך יש להוציאו ממסגרת הממטירים, שבגינם חלה חובת תשלום תמלוגים.