בשורה התחתונה, הוועדה המקומית אינה נושה מובטח או נושה בדין קדימה, שכן אין בסעיף 10(א) לתוספת השלישית כדי להעניק לה מעמד מיוחד בין נושיו של המוכר. לא בכדי ביקשו הכנ"ר והצדדים הנוספים בערעור שבפנינו להסתמך על ההלכות בעניין קהילת ציון ובעניין עיריית הרצליה, אך לטעמי, אין להקיש מהלכות אלה לענייננו. אסביר.
18. בעניין קהילת ציון נמכר נכס מקרקעין - שעליו רבץ חוב בגין היטל השבחה עקב אישור תכנית - כחלק מהליך פשיטת הרגל, ומכירתו נועדה להעשיר את קופת הכינוס תוך חלוקת התמורה בין הנושים. לא כך במקרה דנן, שהסכם המכירה נחתם לפני שהמוכר נכנס להליכי פשיטת רגל, כך שקופת הכינוס לא התעשרה כתוצאה ממכירת הנכס. הוועדה המקומית אינה נושה מובטח או מועדף, ומכאן, שהמקרה שבפנינו אינו מעורר שאלות הנוגעות לשוויון בין הנושים או להעשרה או לפגיעה ישירה בקופת הכינוס, כך שלפחות חלק מהשיקולים ה"קלאסיים" הנוגעים לפשיטת רגל אינם רלוונטיים להכרעה.
19. סיכום ביניים: אין בתכלית שבבסיס החיוב בהיטל השבחה ואין בהלכות בעניין קהילת ציון ועיריית הרצליה המבוססות על עקרון השוויון בין הנושים והחשש לגריעה מנכסי קופת הכינוס/פירוק, כדי ליתן מענה לסוגיה שבפנינו. חזרה הקושיה למקומה ונמשיך אפוא במסענו.
זהות החייב והנושה בעת הליך פשיטת רגל
20. ניתן "לתקוף" את הסוגיה דנן מכיוון אחר. אם נאפשר לוועדה המקומית לעשות שימוש בסעיף 10(א) לתוספת, הדבר יביא באופן מעשי לכך שהרוכש, שאינו החייב לפי הדין, ישא בתשלום ההיטל. הכנ"ר טענה כי במצב זה הרוכש ממלא הן את מקומו של החייב כמי שנושא בתשלום ההיטל, והן את מקומה של הוועדה המקומית כנושה של המוכר בגין תשלום ההיטל, באופן שמשנה באופן מהותי את זהותם של החייב והנושה לפי הדין. בכך שהרוכש נאלץ לשלם את ההיטל על מנת לאפשר העברת הזכויות במקרקעין על שמו, אף יש כדי "לשדרג" את מעמדה של הוועדה המקומית למעמד של נושה מובטח.
21. איני סבור כי יש בטענה זו כדי להטות את הכף לעמדת הכנ"ר.
אכן, השימוש בסעיף 10(א) לתוספת, יביא מן הסתם לכך שרוכשים יעדיפו לשאת בתשלום ההיטל ולהגיש תביעת חוב בהליכי חדלות הפרעון. אולם, בכך אין די כדי לקבוע כי הדבר משנה באופן מהותי את זהותם של החייב והנושה לפי הדין. זאת, מן הטעם שהרוכש אינו חייב בתשלום היטל ההשבחה ולא ניתן לתבוע אותו לשלם את החוב, הגם שמטבע הדברים, וברוב המקרים, הרוכש יעדיף לשלם את החוב על מנת לאפשר את העברת הזכויות במקרקעין על שמו. אציין כי תוצאה זו אינה מחוייבת, וייתכנו גם מקרים בהם יעמדו בפני הרוכש דרכי פעולה אחרות (כגון: ביטול חוזה המכר; הגעה להסכמה כחלק מהסדר נושים; מכירת זכותו של הרוכש לצד ג') הכל בהתאם לנסיבות ותוך התחשבות בשיקולים שונים (כגון: הסכום שבקופת הכינוס וגובה הדיבידנד הצפוי, מחיר הנכס וגובה היטל ההשבחה, עלייה או ירידה בערך הקרקע, וחלק התמורה שכבר שולם על-ידי הרוכש למוכר טרם נקלע להליכי חדלות פרעון). מכל מקום, גם אם ההנחה המסתברת היא שברוב המקרים הרוכש ייאלץ לבחור בדרך של תשלום ההיטל במקום המוכר, אין בכך כדי לשנות מהותית את זהות החייב בהיטל, שהוא המוכר.