דרך הילוכנו
9. מסענו יחל בדיון בסעד הנוסף שנתבע - פיצוי התובעת בגין הפסקת ההתקשרות החוזית ללא הודעה מוקדמת. לאחר מכן נדון בהרחבה בטענת ההגנה על שתי שלוחותיה - קיומה של אחריות התובעת לגניבת הסחורה, כאחריות שילוחית וכאחריות ישירה מכוח עוולת הרשלנות. ככל שנגיע למסקנה כי התובעת התרשלה, נידרש לשאלת זכותה של הנתבעת לקזז מחובה לתובעת את שווי הסחורה שנגנבה. לבסוף, נדון בהודעה לצדדים השלישיים.
פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות החוזית ללא הודעה מוקדמת
10. בהסכם שבין התובעת לנתבעת נקבע כי תנאי התשלום הינם "עד שוטף 90 יום בלבד". לאחר שביום 29.5.2014 בישרה הנתבעת לתובעת על הגניבה ממחסניה, הופסקו תשלומים שהגיעו לתובעת עבור שירותי הובלה החל מחודש פברואר. לאחר שביום 15.6.2014 נמסר לתובעת כי "לעת עתה" החליטה הנתבעת לעצור את התשלומים המגיעים לה, שיגר ביום 24.6.2014 בא-כוח התובעת אל הנאמן על נכסי הנתבעת מכתב התראה, בו הבהיר כי עצירת התשלומים בסך 77,998 ₪ בגין הובלות בפברואר ובמרץ מהווה הפרת חוזה. בסעיף 4 למכתבו צוין:
"אבקשך, איפוא, להורות מיידית על העברת התשלומים המגיעים למרשתי, באופן שאלו יועברו אליה בתוך 7 ימים מהיום. מבלי לגרוע מכל זכות השמורה למרשתי, נתבקשתי להבהיר כי ככל שהפרת החוזה הנ"ל לא תתוקן כאמור (קרי, ככל שמלוא התמורה עבור החודשים הרלבנטיים לא תיפרע למרשתי עד 31.7.14), כי אז תפסיק מרשתי, החל ביום 1.8.14, מלהוביל סחורה עבור 'מאפיית אריאל'".
מנהל התובעת, צבי גולדרינג (להלן: צבי), כתב בתצהירו (ת/1) כי ביום 30.6.2014 (ששה ימים לאחר משלוח מכתב בא-כוח התובעת) הוא הודיע לנציגת הנתבעת שהתובעת תפסיק לתת לה שירותי הובלה. עוד ציין בתצהירו: "בשלב זה למדתי ממנה כי הנתבעת פנתה עוד קודם לכן לקבלן הובלות חלופי". מכתב נוסף לנאמן על הנתבעת שוגר ביום 2.7.2017 ובו כתב בא-כוח התובעת, בין השאר:
"1. .... משהפסיקה מרשתי את העבודה בתחילת החודש הנוכחי, כפי ההתראה שניתנה במכתבי הנ"ל, נודע לה כי החברה כבר פנתה לקבלן חלופי שיבצע במקומה את העבודה.
2. בנסיבות אלו, מרשתי מעמידה לפירעון מיידי את כל יתרת החוב המגיעה לה מחברתכם".
11. בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מכך שההתקשרות החוזית הגיעה לסיומה באופן פתאומי וללא הודעה מתאימה, זכאית התובעת לפיצוי בסך 25,000 ₪, בנוסף לתשלום חוב הנתבעת בגין שירותי הובלה בחודשים פברואר - מאי 2014. בסיכומיו בכתב טען בא-כוח התובעת כי הנתבעת "כפתה, הלכה למעשה, את סיום ההתקשרות". המצב המשפטי העולה מהעובדות מציג תמונה אחרת: משלא שולמו לתובעת תשלומים עבור הובלות בפברואר ומרץ (אשר אמורים היו להיות משולמים במאי וביוני), פעל בא-כוחה בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), והודיע כי בכוונת התובעת לבטל את ההסכם אם הוא לא יקויים, קרי - אם לא ישולמו 77,998 ₪ תוך שבעה ימים. במכתב צוין כי עצירת התשלומים מהווה הפרת חוזה, אך לא נכתב ולא נטען כי ההפרה היא יסודית. אולם התובעת לא ביטלה את ההסכם בדרך הקבועה בסעיף 8 לחוק התרופות. על אף שבאותו סעיף נקבע כי הביטול יהא בהודעה למפר "תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה", הודיע מנהל התובעת לנציגת הנתבעת על הביטול כבר ביום 30.6.2014 - עוד בטרם חלפה הארכה בת שבעה ימים לתשלום 77,998 ₪, אשר נקצבה במכתבו של בא-כוח התובעת. טענת מנהל התובעת בתצהירו, לפיה במועד מתן הודעת הביטול התברר לו שהנתבעת "פנתה עוד קודם לכן לקבלן הובלות חלופי" אינה מעלה ואינה מורידה. פנייה של הנתבעת לקבלן הובלות חלופי, לאחר קבלת מכתבו של בא-כוח התובעת שכלל התראה על ביטול ההסכם, אינה שקולה לביטול ההסכם על-ידי הנתבעת או להתקשרות חוזית שלה עם קבלן אחר. לכל היותר יכולה פנייה כזו להעיד על הכנות של הנתבעת לאפשרות שהתובעת תודיע לה על ביטול ההסכם.