אמנם, הנתבעת התחייבה בהסכם לספק את הארוחות בכל ימות השנה, אך לא קיימת בהסכם התייחסות לתוקף ההסכם ולמשכו (במשך כמה שנים תספק את הארוחות) .בסעיף 18 לסיכומיה הפנתה התובעת לכך שהיה חשוב לנתבעת לציין בהמשך כי היא ממשיכה לקיים את ההסכם מ2006. אלא שדווקא בהוספת הערה זו יש כדי להצביע שהצדדים לא התייחסו להסכם מ2006 כהסכם לנצח.העובדה שבעדכוני המחירים עליהם הוסכם בהמשך (נספחים א1,א2 לתצהיר טולדנו),,מצאו הצדדים לציין מפורשות כי ההסכם מ2006 בתוקף מצביעה דווקא על כך שלא היה מדובר בהסכם לפרק זמן בלתי מוגבל. אם היה מדובר בהסכם שתוקפו בלתי מוגבל,ברי כי לא היה צורך בציון עובדה זו.
מאחר שתקופת ההסכם לא נקבעה בהסכם,המדובר למעשה בחוזה לאספקת שירותים לתקופה בלתי קצובה,אשר כאמור,ברי כי אינו נצחי ולכל צד האפשרות לסיימו ובלבד שתישלח הודעה זמן סביר מראש.ראה ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבנול, עמ' 671 :
"ואכן, בהתחשב בקצב חיי המסחר, לא ייתכן שחוזה, אף שלא הוגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות".
סבירותה של תקופת ההודעה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, שאותן יש לבחון לאור מטרתה של הדרישה להודעה מוקדמת.
בטרם אתייחס לתקופת ההודעה המוקדמת שהיה על הנתבעת ליתן בנסיבות,אציין,כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת כאילו ההסכם הופר כבר קודם לכן ע"י התובעת. יש להדגיש כי בניגוד לטענת כהן בחקירתו,ההסכם לא כלל רק תפריט ותעריפים,אלא התחייבות מפורשת של הנתבעת לספק את שירותי ההסעדה 365 ימים בשנה. בניגוד להתחייבות הנתבעת לספק שירותי הסעדה לתובעת,לא קיימת בהסכם התחייבות מצד התובעת לרכוש שירותים בהיקף מסוים,או לרכוש את השירותים רק מהנתבעת .נהפוך הוא, בסעיף 2 להסכם הודגש כי למלון אין התחייבות לכמות סועדים בפועל והכמות תקבע בתדרוך שבועי. זאת ועוד, ככל שהיה בסיס לטענת הנתבעת,כאילו התובעת הפרה את ההסכם כבר ב-10/10,עת החלה להפנות אורחים גם לחדר האוכל בקיבוץ,הרי היה מצופה שהנתבעת תפנה לתובעת בעניין,תתריע, או תלין על ההפרה הנטענת. לא רק שאין בנמצא הודעה מטעם הנתבעת כאמור, אלא שבהתאם לעדות טולדנו, שלא נסתרה בעניין זה, יחסי הצדדים ופגישות העדכון ביחס לכמות הארוחות הנדרשת,התקיימו באופן שוטף עד כמה ימים לפני הודעת הנתבעת על הסגירה (עמ' 15 שורות 7-13). גם בכך ראיה כי הנתבעת לא ראתה בהתנהלות התובעת,גם אם הפנתה אורחים לחדר האוכל של הקיבוץ,כהפרת ההסכם.