בנוסף וכפי שטען צד ג' בסיכומיו,הטענה כי הנתבעת הודיעה לשרמן על הסגירה קרסה בחקירתו של כהן עת הודה במפורש, כי לא הודיעו שהסגירה תהיה בחודש מרץ ולמעשה גם הנתבעת עצמה לא ידעה על כך, אלא ימים ספורים קודם הסגירה,רק כשנמצא השוכר:
"ההסכם קבע מסגרת זמנים של מס' חודשים. לא סיכמנו בע"פ שזה יהיה במרץ דווקא"(עמ' 21 שורה 17).
ובהמשך:
"כשחתמנו באוקטובר לא היה לנו את זהות השוכר אז לא היה תאריך, אבל ידענו שבחודשים הקרובים". (עמ' 21 שורות 34-35).
וכן:
"אני אומר שוב שלא ידעתי שהוא יהיה בחודש מרץ, אלא בסמוך לכך בגלל מסגרת הזמנים הקצרה שניתנה לנו" (עמ'22 שורות 4-5).
הנה כי כן, ,ברור כי אם הנתבעת עצמה לא ידעה שהסגירה תהיה בחודש מרץ,הרי בכל מקרה,לא יכולה הייתה להודיע על מועד הסגירה לשרמן. טענת כהן בהמשך חקירתו כאילו ע"פ הסכם מכירת המניות הוסכם כי השיפוץ יבוצע תוך מס' חודשים,וכן טענת הנתבעת בסיכומיה כאילו לתובעת הייתה שהות של 8 חודשים להיערך לקראת ההודעה על השיפוץ,אין בהן כדי להצביע על ידיעה כי השיפוץ יהיה במרץ דווקא ולא ברור איך יכולה הייתה התובעת להתארגן,כשלא היה ידוע באיזה מועד תפסיק הנתבעת את אספקת הארוחות. כאמור. בעניין זה אוסיף כי אמנם בסעיף 3.12 התחייבה הנתבעת כי תוך מס' חודשים תשלים את שדרוג המסעדה ואולם,אין בכך להוביל בהכרח לחודש מרץ. מעדות כהן עולה כי אילו לא היה נמצא שוכר,השדרוג היה נדחה אף לאחר מרץ. משזמן ההודעה הסביר שנקבע לעיל,עומד על חודש-חודשיים,ברור כי גם אם הייתה מוכחת ידיעה ששיפוץ מצריך סגירה ואמור להתבצע תוך מס' חודשים,הרי אין בכך להוות ידיעה כי השיפוץ יהיה דווקא במרץ.מאחר שתקופת ההודעה המוקדמת הסבירה בנסיבות,אינה עומדת על מס' חודשים, אלא כאמור על חודש-חודשיים בלבד, הייתה הנתבעת צריכה למסור את ההודעה זמן סביר מראש ולא להיתלות בהסכם שנחתם יותר מ7 חודשים(!!),טרם החלטתה לסגור את המסעדה.
כהן הודה כי הסגירה המהירה,התבצעה רק בשל רצון השוכר לבצע את השיפוץ במהירות קודם חג הפסח:
"בגלל עיתוי חג הפסח, השוכר קיווה שיצליח לפתוח לקראת החג ולכן היה מרוץ הזמנים. כל עוד לא היה לי תאריך או שוכר לא יכולתי להודיע לכם. קיבלתם יומיים לפני מועד חתימת השכירות על העברת הנכס. היה משא ומתן מזורז". על הנתבעת היה להבהיר לשוכר כי תחילת השיפוץ המצריך סגירה תתבצע לאחר תקופה סבירה של מתן הודעה לתובעת ולא להעדיף את רצון השוכר,על התנהלות מסחרית סבירה אליה הייתה מחויבת הנתבעת כתוצאה מההסכם שכרתה עם התובעת. הנתבעת עצמה לא ידעה כי הסגירה צפויה להיות במרץ, עד כמה ימים קודם לכן ולכן, לא ניתן לקבל את הטענה כי התובעת ידעה על מועד זה.