9. הנזקים הנתבעים-. על התובעת היה להוכיח מה הם ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מכך שלא קיבלה הודעה מוקדמת נאותה. הנזק שיכול היה להיגרם לתובעת בשל אי מתן הודעה מוקדמת זמן סביר מראש הוא אובדן הרווחים של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת. בהתאם להלכה, נפגע התובע פיצוי לפי סעיף 10 לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה( ,חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים.
לטענת התובעת המדובר בנזקים בגין הפסד רווחים מהכנסות קבוצות צליינים.
טולדנו הודה כי לא היתה ירידה ברווחי המלון בין שנת 2011 ל2010 והדגיש כי טענתו מתייחסת לירידה מהכנסות צליינים בלבד:"אני לא טענתי על רווחי המלון בכלל, אלא ירידה והכנסות מקבוצות צליינים בלבד". (עמ' 8 שורה 20). בכך אישר טולדנו את קביעת הכלכלן בחוות דעתו כי בשנת 2011 אף חל גידול של 115,000 ₪ ברווח הנקי לפני מס . טולדנו השיב בחקירתו:"אני מאשר שבאופן כללי לא הייתה ירידה ברווחי המלון בין 2010 ל2011 ושאלתך אינה קשורה לתביעה" (עמ' 8 סיפה, עמ' 9 שורות 5-4).
טולדנו אף אישר כי תפוסת החדרים לא ירדה שכן הגיעו תיירים ישראלים אשר מילאו את החדרים,ללא שנגרמה ירידה ברווחי המלון (עמ' 9 שורות 6-8). צודקת הנתבעת בטענתה בסיכומיה כי המדובר למעשה בניסיון ליצור פיקציה,תוך התייחסות רק לירידה בהכנסות ממקור אחד ,תוך התעלמות מהכנסות ממקורות אחרים-שייתכן וגדלו דווקא בגין המעבר לארוחות בחדר האוכל בקיבוץ. למרות האמור,מצאתי לבחון גם את הטענה לירידה מהכנסות צליינים.
טענת התובעת הינה רק לכך שקיימת ירידה בהכנסות מקבוצות צליינים לחודשים מרץ, אפריל ומאי בשנת2011 בהשוואה לחודשים המקבילים בשנה קודמת,ירידה העומדת לטענת התובעת,ע"ס 379,310 ₪. אובדן הרווח לשלושת החודשים התבטא,לטענת התובעת, בהכפלת סכום זה בממוצע הרווחיות שעמד לטענת התובעת, על 31.3% ולכן הנזק שנגרם ,לטענתה, לחודשים אלו עמד ע"ס- 118,724 ₪.
מאחר שהתובעת הודתה כי אין המדובר בירידה ברווחי המלון בהשוואה שנתית,אלא רק בהפחתה בהכנסות מתיירות צליינית, שלדידה היו יכולות להיות גבוהות יותר,הרי המדובר בטענה לאובדן הכנסה. לטענת התובעת, למרות שלא חלה ירידה ברווחיה, עדיין, בגין סגירת המסעדה, צליינים רבים ביטלו הזמנותיהם ואילולא סגירת המסעדה היו לה הכנסות נוספות מקבוצות צליינים שלא הגיעו.
10. אכן, ככל שתפוסת המלון לא הייתה מלאה בשנת 2011 (והיא אכן לא הייתה מלאה (ראה עמ' 6 לחוות דעת הכלכלן וכן עמ' 26 שורה 27 לפרוטוקול),הרי גם אם החדרים התמלאו באורחים אחרים (ולכן לא הייתה ירידה ברווחיות המלון),יתכן תאורטית, שיכולות היו להיות הכנסות נוספות מצליינים שהיו אמורים להגיע ולא הגיעו באותם חודשים בגלל סגירת המסעדה. אלא שביה"מ לא יכול להכריע על בסיס הנחות תאורטיות, או סברה, כאילו אכן היו אמורות להיות הכנסות נוספות מצליינים וטענה מסוג זה הינה טענה שיש להוכיח בראיות.
נטל ההוכחה היה מוטל על התובעת בבחינת "המוציא מחברו, עליו הראיה". מלבד אמירה סתמית של טולדנו, לא הובאה כל ראיה לביטולים של קבוצות צליינים, או לכך שהיו סוכנים של צליינים שכתוצאה מסגירת המסעדה החליטו שלא להביא קבוצות צליינים למלון באותם חודשים . בעניין זה צודקת הנתבעת בטענתה בסיכומיה,כי אילו היו מבוטלות הזמנות של חדרים במלון,לתובעת היו מסמכים המאמתים ביטולים אלו.
ודוק, המדובר כאמור, בחודשי ההודעה המוקדמת בלבד ואין הנתבעת אחראית, בכל מקרה, לכך שגם בהמשך, לטענת התובעת, לא הצליחה למצוא פיתרון הסעדה מתאים לצליינים. הנתבעת לא התחייבה ליתן לתובעת שירותי הסעדה לנצח ואחריותה יכולה להשתרע רק על תקופת ההתארגנות-תקופת ההודעה המוקדמת ,שהייתה אמורה למסור לתובעת לפני סגירת המסעדה.
לא רק שלא הוצגו ראיות להוכחת הטענה, אלא שהתובעת אפילו לא טרחה לצרף את הודעות הדוא"ל שנשלחו ,לטענת טולדנו, לסוכנים ואת תגובותיהם (סע' 16 לתצהירו, עמ' 10 שורות 24-15). בהערת אגב אציין כי גם אם הודעות אלו היו מצורפות, לא היה בהן די כדי להוכיח את טענת התובעת ,שכן היה על התובעת להוכיח כי למרות האלטרנטיבה של חדר האוכל בקיבוץ (אלטרניטיבה שהוצגה לאותם סוכנים-ראה עדות טולדנו בעמ' 10 שורות 27-31), ביטלו הסוכנים את השהות של הצליינים במלון. התובעת לא זימנה ולו סוכן אחד שיתמוך בגרסתה. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה,ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"דמ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).באי זימון אותם הסוכנים יש כדי לעמוד כנגד גרסת התובעת וטענתה, כאילו אלמלא סגירת המסעדה היו הזמנות נוספות מצליינים. טולדנו צירף לתצהירו (נספח ה' 6) מכתב מטעם סוכן אשר הודיע כי עקב תלונות על האוכל במסעדה,נאלצו להפחית את היקף התיירים. אולם,לא רק שמסמך זה אינו קביל,שכן לא הוגש ע"י עורכו ואותו סוכן לא הגיע כדי להיחקר עליו,אלא שגם אילו היה מתקבל כראיה קבילה,לא היה בו להוכיח את הנזקים בתקופה הרלווטית: המדובר במכתב מיום20.12.11, המתייחס לתלונות על האוכל והשירות במסעדת אבאבור. כאמור,בכל מקרה ,כפי שפורט לעיל,נזקי התובעת יכולים להתייחס רק לתקופת ההודעה המוקדמת אשר נמנעה ממנה, דהיינו אבדן הכנסות למחצית מרץ 2011,אפריל 2011 ומחצית מאי 2011 ולא לתקופה של 8 חודשים לאחר מכן. הנתבעת לא הייתה חייבת להמשיך לספק שירותיה לתקופה בלתי מוגבלת והיא אינה אחראית לכך שספק אחר, עימו התקשרה התובעת בהמשך (מסעדת אלבאבור),לא ענה על צרכי התובעת,לטענתה.
למעלה מן הצורך אציין כי לא הוכחה הטענה כי מסעדת הבשרים (כשמסעדה הנתבעת הייתה אף היא מסעדת בשר),באותו מקום, לאחר שיפוץ, לא התאימה לצליינים ואילו רשת "קפה קפה"הפועלת כיום במקום (כשהקונספט שלה שונה לחלוטין כפי שעלה מהחקירות בבית המשפט), כן עונה על צרכי הצליינים. עניין זה לא הוכח שכן לא הוצגה כל ראיה לביטול הזמנות של צליינים מסיבה זו.
כאמור,בכל מקרה, קבלת טענה לנזקים באחריות הנתבעת, יכולה הייתה להתייחס רק לתקופה של חודשים לאחר הסגירה, כלומר לתקופת ההודעה המוקדמת ולכן, גם אם היה מוכח שהמסעדה החדשה לא התאימה,לא היה בכך כל רלוונטיות לנתבעת.