מר גבריאלי הציג פרשנות אחרת לגבי האמור בתקנה 434הנ"ל, וגם חלק על טענותיה האחרות של המערערת. המשיבות הזכירו את שני המסמכים שבמחלוקת בכתב ההגנה שלהן, בהקשר לטענת היעדר ההתקדמות, ומסמכים אלה היו לפני בית המשפט קמא לכל אורך המשפט. דעת מר גבריאלי, בעוד שהחלטת הביניים האמורה התייחסה לשלב השמעת הראיות, הרי שאין בה כדי להשפיע על שלב הסקת המסקנות על-ידי בית המשפט, שלב אשר בו רשאי ויכול בית
--- סוף עמוד 115 ---
המשפט להכריע גם אם לא נשמעו עדים. כתנא דמסייע לטענתו הביא מר גבריאלי מדברי השופט ברק בע"א 433/82 [2] הנ"ל, בעמ' 537-538, לפיהם -
"הקביעה, כי התקדמות פלונית נראית או אינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע, אינה קביעה עובדתית גרידא, אלא היא מסקנה, שבית המשפט מסיק מחומר הראיות שלפניו... את הראיות יש להגיש לפני בית המשפט בדרך המקובלת, אך את המסקנה מסיק בית המשפט עצמו. אין היא עניין לעדים מומחים - אם כי אלה עשויים לעתים לסייע... אלא עניין היא לבית המשפט עצמו... נמצא, כי אין חובה על בית המשפט לשמוע עדים מומחים בשאלה, אם בעל מקצוע ממוצע היה רואה את ההמצאה כמובנת מאליה".
באי הכוח המלומדים נחלקו בדעותיהם לגבי המשמעות הנודעת לדברים הנ"ל בהקשר לענייננו, כאשר ד"ר גולדנברג אף הפנה לדברים שנאמרו בהחלטה של בית-משפט זה בעתירה לדיון נוסף בפרשה הנ"ל (ד"נ 20/85 [8]), והביע על הצורך להבחין, לעניין שמיעת העדים, בין נושאים בעלי רמות טכנולוגיה שונות.
.52ניתן להשאיר בגדר צריך עיון את השאלות ההלכתיות החשובות שהועלו, היות ונחה דעתי, כי נפרשה לפנינו תשתית ראייתית מספקת, לפיה אין במסמכי spieוהדו"ח מאוגוסט 1974כדי לבסס טענה בדבר היעדר התקדמות המצאתית כנגד אמצאת המערערת. גם יישומם של מבחני העזר שנמנו לעיל מוביל למסקנה זו. אשר למחלוקת סביב תקנה 434הנ"ל אזכיר, בי אף אם רואים יסוד בטענת המערערת, הרי עומדות מולה סמכויותיו של בית המשפט שלערעור, המרחיבות שיקול-דעתו (למשל: תקנות 436ו- 524או 526) ואשר יש בהן כדי למנוע תיחום פורמאלי מדיי של הדיון בשל מחדל דיוני.
.53כפי שראינו בפרק שעניינו דרישת החידוש, הרי מסמך spieודו"ח אוגוסט 1974הציגו את בעיות היסוד, אשר ניצבו לפני מתכנני ההאד ההולוגרפי. המסמך הראשון היה מאמר קצר, שהציע כלי-מדידה לבחינת היעילות האופטית של ההולוגרמה. המסמך השני, המאוחר יותר, היה כבר קונקרטי יותר, אך אף הוא הותיר שאלות רבות למחקר ופיתוח עתידיים. אף אם נניח, כי היה מובן מאליו להתייחס אל שני המסמכים יחדיו, הרי שהתמונה הכוללת העולה מהם היא, כי אנשי המקצוע לא היו מסוגלים אותו זמן להשיג את השילוב המיוחל אליו הגיעה המערערת בסופו של דבר. התפיסה בדבר הנחת המקורות בקירבת המיפתחים הייתה קיימת, כמו גם ההכרה בצורך לטפל בשגיאות אופטיות באמצעות מימסר אופטי. אולם לא ידעו כיצד לעשות זאת, היינו, אילו שגיאות ניתן לתקן במהלך בניית ההולוגרמה ואילו שגיאות ניתן להשאיר בה על-מנת שיתוקנו במימסר האופטי ובאיזה אופן. כל הנושא השילובי, שהוא עיקר האמצאה נושא הפטנט, טרם נלמד ובוודאי טרם נוסה, וכפי שעולה מן האמור במסמכים הנ"ל, הצריך מאמצים רבים נוספים של פיתוח טכנולוגי, מחקרים וניסויים.