אכן צודק התובע כי בבדיקה של הנתבעת 2 לא נרשם כי לרכב הייתה תאונת מאחור, כאשר נציג הנתבעת 2 הודה, בחצי פה, אך לא באופן מפורש בעובדה זו, באומרו: "לשאלת התובע למה לא כתבת כי יש מכה מאחור? אני משיב, כי החלקים החליפו מקדימה, היו תיקונים גם מצד ימין, מסביב לכל האוטו היו גם תיקונים" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 1-4). טוב הייתה עושה הנתבעת 2, לו הייתה המציינת מפורשות את המשמעות של תיקוני פח מסביב לרכב ולא משאירה את הדבר עמום בטופס הבדיקה.
יחד עם זאת, הנתבעת 2, בשונה לנטען על ידי התובע, לא הודתה כי היו לקויים נוספים, כפי שהם נמצאו על ידי מכון "קומפיוטרטסט", והתובע לא הרים את נטל הראיה בהקשר זה, כפי שנדרש.
זאת ועוד, מהנתבעת 2 נמנעה הזדמנות לבדוק את הרכב, לאחר שהוא נבדק על ידי קומפיוטרטסט, על אף שביקשה לעשות כן מיד לאחר שקיבלה מכתב דרישה מטעם ב"כ התובע.
התובע טען כי הסיבה לאי הבאת הרכב לבדיקה חוזרת אצל הנתבעת 2 היא כי לא קרא את כל סעיפי טופס הבדיקה, שם הותנתה האחריות בהבאת הרכב לבדיקה חוזרת, ולא ידע כי עליו להביא רכב לבדיקה עם גילוי הליקויים.
טענה זו של התובע אינה מדויקת בלשון המטעה, והסיבה לאי הבאת רכב לבדיקת הנתבעת 2 נעוצה בעובדה כי מיד עם גילוי הליקויים התובע מכר את הרכב לחברת "לובינסקי טרייד", ותימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בתגובת ב"כ התובע לדרישת הנתבעת 2 להעמיד את הרכב לבדיקה (ראה נספחים לכתב הגנה של הנתבעת 2).
על כן, התובע גרם לנתבעת 2 נזק ראייתי משמעותי, ובהעדר חוות דעת בנוגע לליקויים אני קובעת כי התובע לא הרים נטל הראיה המוטל עליו בהקשר זה.
תיקונים במוסך מיום 27.2.17
מעיון בפירוט העבודות שנעשו במוסך, על פניו, נראה כי מדובר בטיפול שגרתי שבוצע לרכב, למעט החלפת הגה. בטופס הבדיקה מטעם הנתבעת 2 נכתב מפורשות כי:
, אך התובע לא עשה כן לפני רכישת הרכב, ומכאן עלות של טיפול אותו עשה בתאריך 27.2.17, אינה קשורה לבדיקה, שנעשתה על ידי הנתבעת 2, או לאי גילוי פרט כלשהו על ידי הנתבעת 1.
המצבר:
בהקשר זה הצדק הוא עם התובע. אין זה סביר כי שעתיים לאחר שהרכב נבדק על ידי הנתבעת 2, ונכתב מפורשות כי המצבר תקין, הוא יפסיק לעבוד וידרוש החלפה. הטענה של הנתבעת 2, לפיה ייתכן ולא עלתה על התקלה במצבר, אם נטען מיד לפני הבדיקה, אינה מקובלת עלי.
בטופס הבדיקה ישנה רובריקה מפורשת בנוגע לבדיקת המצבר, ונכתב כי הוא נמצא תקין.
בפרק האחריות נכתב כי אין אחריות למצבר היברידי (ראה לעיל), ולא הוסבר לתובע כי אין משמעות (כך מסתבר מתשובות נציג הנתבעת 2) לבדיקת המצבר אצל הנתבעת 2.
גם מצד הנתבעת 1 ישנו חוסר תום לב: להטעין את המצבר לפני הבדיקה (המצבר נמצא תקין בבדיקה, אך הפסיק לעבוד כעבור שעתיים) ולא לגלות פרט זה לתובע בעת מכירת הרכב.
על כן סבורני כי התובע זכאי לקבל מהנתבעות החזר בגין החלפת המצבר בסך 750 ₪.