פסק דין
בפני תביעה כספית על סך 69,151 ₪ כאשר לצורכי האגרה הועמד סכום התביעה על סך 33,800 ₪.
בהתאם לכתב התביעה, התובע פנה לנתבעת 1 כדי לרכוש רכב בעקבות מודעה באתר "יד 2", לפיה ישנו רכב למכירה מסוג סיטרואן ברלינגו: "חדש!! חדש!! חדש!! שמור מאוד ומטופל!!! ללא תאונות!!! התחייבות מלאה ומקיפה בבדיקה".
בתאריך 22.2.17, לאחר שהתובע וידא עם נציג הנתבעת 1 את נכונות הפרטים במודעה, הוא נסע במיוחד מבני ברק לחיפה על מנת לרכוש את הרכב (להלן: "הרכב").
נציג הנתבעת 1 לקח את התובע לבצע בדיקה לרכב אצל הנתבעת 2, שם נבדק הרכב, ונאמר לתובע כי הרכב תקין, למעט החלפת חלק "לא רציני" ושמשה ברכב.
בדו"ח בדיקה בנוגע לשלדת הרכב והמרכב נכתב כי משמעות הפגיעה ו/או הליקויים נמוכה, ולא נאמר כי ישנה פגיעת שלדה ו/או מרכב במשמעות גבוהה.
בעקבות המידע שנמסר על ידי הנתבעת 1 והבדיקה שנערכה על ידי הנתבעת 2 רכש התובע את הרכב בתמורה ל- 62,300 ₪.
התובע העביר בעלות ברכב על שמו ושילם תוספת לביטוח בסך 961 ₪.
לאחר שהתובע קיבל את הרכב לרשותו, כבר בתחילת הנסיעה הוא הרגיש כי הרכב אינו יציב, ועל כן נאלץ להיכנס למוסך, ושם הוחלפה לרכב ציריה בעלות 890 ₪. תקלה זו לא נרשמה בדו"ח שניתן לתובע על ידי הנתבעת 2.
במהלך הנסיעה התברר לתובע כי המצבר אינו תקין, ולמחרת היום נאלץ התובע להחליפו בעלות של 750 ₪. גם בעניין זה לא נרשמה כל הערה בדו"ח שקיבל מהנתבעת 2 לאחר בדיקת הרכב.
בנוסף, התובע הכניס את הרכב לתיקון במוסך, והרכב נשאר במוסך במשך 5 ימים, כאשר עלות התיקונים עמדה על סך 5,200 ₪.
עוד נטען כי לאחר התיקונים שבוצעו במוסך, הרכב עדיין היה נכבה במהלך הנסיעה, שאז החליט התובע לקחת את הרכב למכון בדיקה מטעמו, שם התחוור לו כי הרכב עבר תאונת דרכים עם פגיעה בשלדה, ונרשמו בדו"ח של מכון "קומפיוטרטסט" ממצאים שלא מצאו ביטוי בדו"ח של הנתבעת 2. עלות הבדיקה עמדה על סך 350 ₪.
כתוצאה מכל הנ"ל נאלץ התובע לרכוש רכב חדש ואת הרכב נשוא התביעה למכור באמצעות טרייד אין לחברת "לובינסקי טרייד" בתמורה ל- 57,000 ₪.
התובע פנה לנתבעות ודרש מהן פיצוי בסך 67,076 ₪, וכשלא נענה על ידן, הגיש את התביעה.
בכתב התביעה התובע עתר לקבל את הפיצויים כדלהלן:
1. הפרש בין התשלום ששילם לנתבעת 1 בעת קניית הרכב לבין המחיר בו מכר את הרכב לחברת "לובינסקי טרייד".
2. עלות הבדיקה אצל הנתבעת 2 בסך 700 ₪.
3. תוספת ביטוח בסך 960 ₪.
1. עלות החלפת צירייה בסך 890 ₪
2. עלות החלפת מצבר בסך 750 ₪
3. תשלום ששולם על ידי התובע עבור תיקוני הרכב בסך 5,200 ₪
4. עלות בדיקה במכון בפתח תקווה בסך 350 ₪
5. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪
6. הוצאות עו"ד בגין הוצאת מכתב דרישה והוצאות משפט בסך 5000 ₪.
בהתאם לכתב הגנה מטעם הנתבעת 1, התובע חתם על הסכם מכירת הרכב לאחר שבדק אותו במכון בדיקה ומצא אותו לשביעות רצונו ולאחר שחתם על טופס גילוי נאות, במסגרתו נמסרו לו מלוא הפרטים אודות הרכב, כפי שמתחייב בחוק.
התובע לא פנה לנתבעת 1 עם גילוי הלקויים ובחר למכור את הרכב לחברת "לובינסקי טרייד".
עוד נטען כי הנתבעת 1 לא לקחה את התובע לערוך בדיקה אצל הנתבעת 2, אלא כי בהסכם נכתב כי התובע רשאי לבדוק את הרכב במכון מטעמו.
בנוסף נטען כי הבדיקה במכון "קומפיוטרטסט" נעשתה לאחר שיום קודם התובע פנה לחברת "לובינסקי טרייד" לרכישת רכב אחר, כי הרכב נלקח לבדיקה לבקשת החברה וכי מזמין הבדיקה אינו התובע, אלא "לובינסקי טרייד", וזאת, לטענת הנתבעת, למטרה ברורה כדי להפחית מערכו של הרכב.
הנתבעת 2 הכחישה בכתב ההגנה את האמור בסעיף 7 לכתב התביעה (ממצאים של מכון קומפיוטרטסט) וטענה כי על גבי טופס הבדיקה נרשם כי ישנם ליקויים בשלדה: "תיקוני פחחות וצבע מסביב לרכב, סימני פגיעה בחזית, הוחלפו חלקי מרכב בחזית, שמשה קדמית מוחלפת".
הנתבעת 2 הפנתה אל הכתוב בתוצאות בדיקתה כי ישנן בעיות במערכת ההיגוי של הרכב, יש לנקות את מערכת הקירור ויש להחליף את הצמיג הרזרבי.
נטען כי בעל פה הובהר לתובע כי הרכב עבר תאונה וכי הוא נבדק מבחינה מכנית בלבד, ואין אחריות למערכת החשמל ואלקטרוניקה.
בהתאם לכתב אחריות, שעליו חתומה הנתבעת 2, האחריות מותנית בהבאת הרכב לבדיקה אצל הנתבעת 2 מיד בסמוך לאחר גילוי התקלה. לאחר פנייתו של התובע אליה ביקשה הנתבעת 2 כי יביא את הרכב לבדיקה, ואולם הרכב לא הובא לבדיקת הנתבעת עד למועד הגשת כתב הגנה.
עוד נטען כי בהתאם לטופס הבדיקה, על התובע היה לפנות, בטרם רכישת הרכב, למוסך מורשה על מנת לברר את משמעות הלקויים ברכב ולקבל הצעת מחיר לתיקונים.
עוד הוסבר לתובע כי אין אחריות למצבר, ואף נרשם כי אין אחריות למערכת החשמל.
הנתבעת 2 צירפה לכתב ההגנה מכתב תשובה למכתב דרישה של התובע, ובו התבקש התובע להעמיד את הרכב לבדיקתה, אך ב"כ התובע במענה הפנה לסעיף 15 למכתב הדרישה, לפיו הרכב נמכר.
דיון בבית המשפט:
התובע העיד כי הוא הגיע לנתבעת 1 וביקש ממנה לקחת אותו למכון בדיקה, מאחר ולא הכיר מכונים בחיפה, ונציג הנתבעת 1 לקח אותו לנתבעת 2.
במהלך הבדיקה הבין התובע כי לרכב הייתה תאונה, אך נאמר לו כי רק הטמבון והשמשה הוחלפו, ועל כן החליט לרכוש את הרכב, על אף שמראש הוצג לו מצג, לפיו הרכב לא עבר כל תאונה (פרוטוקול עמ' 1 ש' 15-20).
לשאלת בית המשפט, מדוע התובע, על אף שבדו"ח הנתבעת 2 נכתב שיש לקויים ברכב, ועליו לפנות למוסך מורשה על מנת לבדוק את עלות התיקונים, לא עשה כן, השיב התובע כי הוא לא מוסכניק, כי נאמר לו שהרכב נוסע מעולה וניצלו את תמימותו (פרוטוקול עמ' 1 ש' 24-30).
עוד העיד התובע כי לאחר שהכניס את הרכב למוסך וסידר את הליקויים, הרכב היה נכבה במהלך הנסיעה, ולכן פנה למכור את הרכב והתבקש לעשות לו בדיקה בטרם המכירה, שאז גילה כי "נפל בפח", כלשונו.
במהלך הדיון התברר כי התובע החליט למכור את הרכב בלי קשר לפגיעה בשלדה אותה גילה לאחר מכן (פרוטוקול עמ' 3 ש' 17-19), וכי הבדיקה לא הוזמנה על ידו בגלל שהרכב היה נכבה, כפי שנכתב בכתב התביעה, אלא לדרישה של חברת "לובנסקי טרייד" לפני המכירה.
לשאלת בית המשפט, מדוע לא העמיד התובע את הרכב לבדיקה חוזרת של הנתבעת 2, טען כי לא קרא את הסעיפים הרשומים בטופס הבדיקה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 32-33).
הנתבעת 1 טענה כי הרכב נמכר לחברת "לובינסקי טרייד" במחיר של 57,000 ₪, כך שהרכב הוערך למעשה, במחיר יותר גבוהה מזה שנמכר לתובע מלכתחילה, לאור העובדה כי ישנה עמלה של 12% במכירת טרייד אין לפי מחירון "לוי יצחק" (לאחר הדיון הגיש נציג הנתבעת 1 את העמודים הרלוונטיים ממחירון "לוי יצחק", וגם ראה פרוטוקול עמ' 5 ש' 18-24).
עוד נטען כי הרכב נמכר על ידי הנתבעת 1 לתובע בהנחה של 24,000 ₪ לאחר שמחירון הרכב עמד על 89,000 ₪.
נציג של הנתבעת הודה כי הנתבעת 1 ידעה כי לרכב היו תאונות קודמות, אך הכחיש כי המודעה שצורפה לכתב התביעה, ובעקבותיה התובע הגיע לנתבעת 1, היא המודעה הרלוונטית.
עוד נטען על ידי נציג הנתבעת 1 כי אומנם לא נכתב בטופס גילוי נאות דבר קיום התאונות לרכב, אך הטופס נעשה בכפוף לבדיקה שנערכה לרכב לפני מכירתו (פרוטוקול עמ' 28-32).
נציג הנתבעת 2 העיד כי ברכב, כשנבדק על ידי הנתבעת 2, לא הייתה פגיעה בשלדה, אבל הוסבר לתובע כי הרכב עבר תאונה וכי הייתה פגיעה בחזית, והוחלפו חלקי מרכב וכי נעשו תיקוני פח מסביב לרכב (פרוטוקול עמ' 4-5).
נציג הנתבעת 2 העיד כי ביקש מהתובע להביא את הרכב לבדיקה, לאחר שגילה את הליקויים הנטענים, אך התובע לא עשה כן.
לגבי המצבר הסביר הנציג של הנתבעת 2 כי אין אחריות על המצבר. לשאלת בית המשפט, איך ייתכן כי שעתיים לאחר הבדיקה המצבר הפסיק לעבוד, השיב הנציג כי ייתכן והביאו את המצבר לאחר טעינה, ועל כן, הדבר לא התגלה במהלך הבדיקה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 23-24).
התובע הגיש השלמה לטענותיו לאחר שהנתבעת 1 הגישה עמודים רלוונטיים ממחירון לוי יצחק לגבי עמלת טרייד אין בשיעור של 12%.
לטענת התובע, מעדות של נציג הנתבעת 2 ניתן ללמוד כי הנתבעת 2 מודה בכך, שהיו קיימים ליקויים ברכב. עוד נטען כי הנתבעת 2 הודתה כי ברכב הייתה מכה גם מאחור, אך הדבר לא נרשם בטופס, אלא רק כי היו תיקוני פח וצבע מסביב לרכב.
באשר למצבר, נטען כי לא ייתכן כי לאחר שנעשתה בדיקה ממוחשבת לרכב, לא עלתה הנתבעת 2 על כך כי המצבר אינו תקין, כאשר בטופס הבדיקה נרשם כי המצבר נמצא תקין. מכאן ביקש התובע להסיק כי הדבר הוסתר במכוון ממנו.
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן בלבד.
ליקויים ברכב:
התובע לא הביא כל חוות דעת לגבי מצב הרכב בעת מכירתו ל"לובינסקי טרייד", למעט הבדיקה ממכון קומפיוטרטסט, שנעשתה לבקשת חברת "לובינסקי טרייד", עמה סיכם התובע על מכירת הרכב בלי קשר ללקויים שנמצאו בו, לכאורה, בבדיקה זו.
מכאן, כי מצד התובע הוגשה בדיקה של קומפיוטרטסט, ומצד הנתבעות – בדיקה שנערכה על ידי הנתבעת 2, ואין כל סיבה להעדיף דווקא בדיקה אחת על פני השנייה.
אכן צודק התובע כי בבדיקה של הנתבעת 2 לא נרשם כי לרכב הייתה תאונת מאחור, כאשר נציג הנתבעת 2 הודה, בחצי פה, אך לא באופן מפורש בעובדה זו, באומרו: "לשאלת התובע למה לא כתבת כי יש מכה מאחור? אני משיב, כי החלקים החליפו מקדימה, היו תיקונים גם מצד ימין, מסביב לכל האוטו היו גם תיקונים" (פרוטוקול עמ' 5 ש' 1-4). טוב הייתה עושה הנתבעת 2, לו הייתה המציינת מפורשות את המשמעות של תיקוני פח מסביב לרכב ולא משאירה את הדבר עמום בטופס הבדיקה.
יחד עם זאת, הנתבעת 2, בשונה לנטען על ידי התובע, לא הודתה כי היו לקויים נוספים, כפי שהם נמצאו על ידי מכון "קומפיוטרטסט", והתובע לא הרים את נטל הראיה בהקשר זה, כפי שנדרש.
זאת ועוד, מהנתבעת 2 נמנעה הזדמנות לבדוק את הרכב, לאחר שהוא נבדק על ידי קומפיוטרטסט, על אף שביקשה לעשות כן מיד לאחר שקיבלה מכתב דרישה מטעם ב"כ התובע.
התובע טען כי הסיבה לאי הבאת הרכב לבדיקה חוזרת אצל הנתבעת 2 היא כי לא קרא את כל סעיפי טופס הבדיקה, שם הותנתה האחריות בהבאת הרכב לבדיקה חוזרת, ולא ידע כי עליו להביא רכב לבדיקה עם גילוי הליקויים.
טענה זו של התובע אינה מדויקת בלשון המטעה, והסיבה לאי הבאת רכב לבדיקת הנתבעת 2 נעוצה בעובדה כי מיד עם גילוי הליקויים התובע מכר את הרכב לחברת "לובינסקי טרייד", ותימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בתגובת ב"כ התובע לדרישת הנתבעת 2 להעמיד את הרכב לבדיקה (ראה נספחים לכתב הגנה של הנתבעת 2).
על כן, התובע גרם לנתבעת 2 נזק ראייתי משמעותי, ובהעדר חוות דעת בנוגע לליקויים אני קובעת כי התובע לא הרים נטל הראיה המוטל עליו בהקשר זה.
תיקונים במוסך מיום 27.2.17
מעיון בפירוט העבודות שנעשו במוסך, על פניו, נראה כי מדובר בטיפול שגרתי שבוצע לרכב, למעט החלפת הגה. בטופס הבדיקה מטעם הנתבעת 2 נכתב מפורשות כי:
, אך התובע לא עשה כן לפני רכישת הרכב, ומכאן עלות של טיפול אותו עשה בתאריך 27.2.17, אינה קשורה לבדיקה, שנעשתה על ידי הנתבעת 2, או לאי גילוי פרט כלשהו על ידי הנתבעת 1.
המצבר:
בהקשר זה הצדק הוא עם התובע. אין זה סביר כי שעתיים לאחר שהרכב נבדק על ידי הנתבעת 2, ונכתב מפורשות כי המצבר תקין, הוא יפסיק לעבוד וידרוש החלפה. הטענה של הנתבעת 2, לפיה ייתכן ולא עלתה על התקלה במצבר, אם נטען מיד לפני הבדיקה, אינה מקובלת עלי.
בטופס הבדיקה ישנה רובריקה מפורשת בנוגע לבדיקת המצבר, ונכתב כי הוא נמצא תקין.
בפרק האחריות נכתב כי אין אחריות למצבר היברידי (ראה לעיל), ולא הוסבר לתובע כי אין משמעות (כך מסתבר מתשובות נציג הנתבעת 2) לבדיקת המצבר אצל הנתבעת 2.
גם מצד הנתבעת 1 ישנו חוסר תום לב: להטעין את המצבר לפני הבדיקה (המצבר נמצא תקין בבדיקה, אך הפסיק לעבוד כעבור שעתיים) ולא לגלות פרט זה לתובע בעת מכירת הרכב.
על כן סבורני כי התובע זכאי לקבל מהנתבעות החזר בגין החלפת המצבר בסך 750 ₪.
צירייה:
אין זה סביר כי הנתבעת 2 לא גילתה כי יש להחליף צירייה ברכב במהלך הבדיקה שערכה, וכל מה שרשמה לגבי מערכת ההיגוי הוא כי יש לבצע תיקון היגוי בלבד.
כך גם אין זה הגיוני כי הנתבעת 1 לא ידעה על הצורך להחליף את הצירייה, מאחר והדבר מורגש בנסיעה, והיה עליה לגלות פרט זה לתובע, מתוך חובה לנהל מו"מ בתום לב וחובת גילוי מוגבר מכוח היותה סוחרת מקצועית של הרכבים.
על כן, על הנתבעות לשאת, יחד ולחוד, בעלויות החלפת הצירייה על ידי התובע בסך 890 ₪.
מכירת הרכב עלי די התובע:
למעשה, התובע הודה כי לא היה קשר בין גילוי הפגיעה הנטענת בשלדה לבין החלטתו למכור את הרכב בחלוף שבועיים, וכי ההחלטה נבעה מכך שהרכב היה "נכבה" במהלך הנסיעה.
אציין, כי התובע לא הציג כל ראיה באשר לתקלה זו או מה הסיבה לה.
התובע טען כי הנתבעת 1 "גנבה" את דעתו בעת שפרסמה את הרכב כ"חדש ללא תאונות". כאשר התברר לתובע, לאחר בדיקה אצל הנתבעת 2, כי הרכב עבר תאונה, הוא החליט בכל זאת לקנות את הרכב, לטענתו מאחר והגיע מרחוק וכי חשב כי התאונה אינה משמעותית, בהיותו חסר ידע ברכבים, דבר שנוצל על ידי הנתבעות.