בהתאם לכתב הגנה מטעם הנתבעת 1, התובע חתם על הסכם מכירת הרכב לאחר שבדק אותו במכון בדיקה ומצא אותו לשביעות רצונו ולאחר שחתם על טופס גילוי נאות, במסגרתו נמסרו לו מלוא הפרטים אודות הרכב, כפי שמתחייב בחוק.
התובע לא פנה לנתבעת 1 עם גילוי הלקויים ובחר למכור את הרכב לחברת "לובינסקי טרייד".
עוד נטען כי הנתבעת 1 לא לקחה את התובע לערוך בדיקה אצל הנתבעת 2, אלא כי בהסכם נכתב כי התובע רשאי לבדוק את הרכב במכון מטעמו.
בנוסף נטען כי הבדיקה במכון "קומפיוטרטסט" נעשתה לאחר שיום קודם התובע פנה לחברת "לובינסקי טרייד" לרכישת רכב אחר, כי הרכב נלקח לבדיקה לבקשת החברה וכי מזמין הבדיקה אינו התובע, אלא "לובינסקי טרייד", וזאת, לטענת הנתבעת, למטרה ברורה כדי להפחית מערכו של הרכב.
הנתבעת 2 הכחישה בכתב ההגנה את האמור בסעיף 7 לכתב התביעה (ממצאים של מכון קומפיוטרטסט) וטענה כי על גבי טופס הבדיקה נרשם כי ישנם ליקויים בשלדה: "תיקוני פחחות וצבע מסביב לרכב, סימני פגיעה בחזית, הוחלפו חלקי מרכב בחזית, שמשה קדמית מוחלפת".
הנתבעת 2 הפנתה אל הכתוב בתוצאות בדיקתה כי ישנן בעיות במערכת ההיגוי של הרכב, יש לנקות את מערכת הקירור ויש להחליף את הצמיג הרזרבי.
נטען כי בעל פה הובהר לתובע כי הרכב עבר תאונה וכי הוא נבדק מבחינה מכנית בלבד, ואין אחריות למערכת החשמל ואלקטרוניקה.
בהתאם לכתב אחריות, שעליו חתומה הנתבעת 2, האחריות מותנית בהבאת הרכב לבדיקה אצל הנתבעת 2 מיד בסמוך לאחר גילוי התקלה. לאחר פנייתו של התובע אליה ביקשה הנתבעת 2 כי יביא את הרכב לבדיקה, ואולם הרכב לא הובא לבדיקת הנתבעת עד למועד הגשת כתב הגנה.
עוד נטען כי בהתאם לטופס הבדיקה, על התובע היה לפנות, בטרם רכישת הרכב, למוסך מורשה על מנת לברר את משמעות הלקויים ברכב ולקבל הצעת מחיר לתיקונים.
עוד הוסבר לתובע כי אין אחריות למצבר, ואף נרשם כי אין אחריות למערכת החשמל.
הנתבעת 2 צירפה לכתב ההגנה מכתב תשובה למכתב דרישה של התובע, ובו התבקש התובע להעמיד את הרכב לבדיקתה, אך ב"כ התובע במענה הפנה לסעיף 15 למכתב הדרישה, לפיו הרכב נמכר.
דיון בבית המשפט:
התובע העיד כי הוא הגיע לנתבעת 1 וביקש ממנה לקחת אותו למכון בדיקה, מאחר ולא הכיר מכונים בחיפה, ונציג הנתבעת 1 לקח אותו לנתבעת 2.
במהלך הבדיקה הבין התובע כי לרכב הייתה תאונה, אך נאמר לו כי רק הטמבון והשמשה הוחלפו, ועל כן החליט לרכוש את הרכב, על אף שמראש הוצג לו מצג, לפיו הרכב לא עבר כל תאונה (פרוטוקול עמ' 1 ש' 15-20).
לשאלת בית המשפט, מדוע התובע, על אף שבדו"ח הנתבעת 2 נכתב שיש לקויים ברכב, ועליו לפנות למוסך מורשה על מנת לבדוק את עלות התיקונים, לא עשה כן, השיב התובע כי הוא לא מוסכניק, כי נאמר לו שהרכב נוסע מעולה וניצלו את תמימותו (פרוטוקול עמ' 1 ש' 24-30).
עוד העיד התובע כי לאחר שהכניס את הרכב למוסך וסידר את הליקויים, הרכב היה נכבה במהלך הנסיעה, ולכן פנה למכור את הרכב והתבקש לעשות לו בדיקה בטרם המכירה, שאז גילה כי "נפל בפח", כלשונו.
במהלך הדיון התברר כי התובע החליט למכור את הרכב בלי קשר לפגיעה בשלדה אותה גילה לאחר מכן (פרוטוקול עמ' 3 ש' 17-19), וכי הבדיקה לא הוזמנה על ידו בגלל שהרכב היה נכבה, כפי שנכתב בכתב התביעה, אלא לדרישה של חברת "לובנסקי טרייד" לפני המכירה.
לשאלת בית המשפט, מדוע לא העמיד התובע את הרכב לבדיקה חוזרת של הנתבעת 2, טען כי לא קרא את הסעיפים הרשומים בטופס הבדיקה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 32-33).