מעיון בטופס גילוי נאות שהוצג על ידי הנתבעת 1 לתובע עולה כי לא נכתב דבר לגבי התאונות שעבר הרכב, על אף שנציג הנתבעת 1 הודה כי דבר התאונות היה ידוע לו בטרם פרסם את הרכב למכירה.
הטענה של הנתבעת 1, לפיה הגילוי הוא בהתאם לטופס בדיקה, אינה מקובלת לי. ראשית, טופס גילוי נאות נועד לרכז את הפרטים לגבי הרכב, הוא חייב להיות מפורט ומופרד משאר המסמכים. שנית, גם בטופס הבדיקה לא נאמר מפורשות כי הרכב עבר תאונות, אלא פגיעה מקדימה בלבד (על אף שניתן להבין מתיאור הליקויים ברכב כי לרכב היו תאונות).
כאמור, טופס גילוי נאות, בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח -2008 (להלן: "החוק"), נועד ליידע את הקונה באופן מפורש כי הרכב הנמכר עבר פגיעה, אך הנתבעת 1 נמנעה מלעשות כן.
וזהו לשונו של סעיף 4 לחוק :
(א) לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה);
(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);
(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.
(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:
(1) שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;
(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;
(6) הסכום שישולם בעבור הרכב. (ההדגשה לא במקור מ.פ.ב.)
טופס בדיקת הרכב אינו יכול להחליף את הפרטים הנדרשים למילוי בטופס גילוי נאות בהתאם לחוק.
לפי הפרטים הרשומים במודעה , אותה צירף התובע לכתב התביעה (סוג הרכב, שנת יצור, מחיר, צבע וקילומטרז'), מדובר במודעה הרלוונטית, בעקבותיה הגיע התובע לרכוש את המכונית. הרישום במודעה כי לרכב לא היו תאונות מהווה הטעייה של הקונה.
התובע העיד כי הבין לאחר הבדיקה אצל הנתבעת 2 כי לרכב הייתה תאונה בחזית, אך לא הבין את חומרת התאונה או אם היו יותר מתאונה אחת, והחליט לרכוש את הרכב בכל זאת, בין היתר, כי הגיע מרחוק וכי סמך על הנתבעות.
ייתכן כי לו הנתבעת 1 הייתה מציינת מפורשות בטופס גילוי נאות כי הרכב עבר תאונות, כמה תאונות ומאיזה סוג - התובע היה בוחר שלא לרכוש את הרכב. גם אם היה התובע בוחר לרכוש את הרכב, היה עושה כן לאחר שמלוא המידע, לו הוא זכאי, פרוס בפניו.
לטענת הנתבעת ההפרש בין מחיר הרכב ברכישתו על ידי התובע למחיר הרכב במכירתו לחברת "לובינסקי טרייד" נבע מעמלה של 12% לפי מחירון לוי יצחק.
אין בפני כל ראיה, לפיה ניתן לדעת, על סמך מה הוערך הרכב בעת מכירתו לחברת "לובינסקי טרייד", כפי שהוערך, והאם נגבתה עמלה בגין טרייד אין או חלק ממנה, וממה נבע הפרש במחיר. זאת בשים לב לעובדה כי במקביל התובע אף רכש מחברת "לובינסקי טרייד" רכב חדש.
מכאן, ישנו קושי של ממש להעריך את גובה הנזק שנגרם לתובע, אם נגרם, או ש"הנזק" נבע מעמלת טרייד אין, כאשר ההחלטה של התובע למכור את הרכב לא נבעה מגילוי הליקויים הנטענים על ידי קומפיוטרטסט, במיוחד כאשר הליקויים הנטענים ברכב לא הוכחו כדבעי, כפי שכבר פירטתי לעיל.
בעניין זה ראה רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן (30.1.18): "בנוגע למצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה. עם כל ההבנה, אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת. ברוח דומה, נכון לערער על הדרך בה צעד בית המשפט לתביעות קטנות בקבעו כי על בית המשפט לבכר פסיקה על דרך האומדן על פני דחיית התביעה הקטנה, כאשר האיזון בין הדברים יתבטא בעריכת האומדן על הצד הנמוך. נבהיר כי השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות." (ההדגשה לא במקור מ.פ.ב.).
מכאן, הנזק הישיר שנגרם לתובע לא הוכח במלואו.
תשלום עבור פוליסת ביטוח
התובע עשה שינוי בפוליסת הביטוח הקיימת בעת שרכש את הרכב ועתר להשיב לו את דמי השינוי ששילם. מאחר והתובע החליט למכור את הרכב בלי קשר לאי גילוי מצד הנתבעת 1, לא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק (הפסד דמי שינוי) להתנהגות הנתבעות, ועל כן, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.
תשלומים עבור מכוני בדיקה:
הובע לא הוכיח כי הנתבעת 2 התרשלה בעבודתה, למעט המצבר והצירייה בגינם החלטתי להשיב לתובע את עלות התיקונים, ועל כן, התובע קיבל תמורה מהנתבעת 2, והיא הייתה זכאית לקבלת תשלום עבור הבדיקה.
כך גם לא הוכיח התובע, מי שילם עבור הבדיקה במכון קומפיוטרטסט, כאשר בטופס הבדיקה רשום כי מזמין העבודה הינו "לובינסקי טרייד" ולא התובע. זאת ועוד, בדיקת הרכב הייתה חלק מהליך שיגרתי של מכירה, עליה החליט התובע, ואין מקום כי הנתבעות יישאו בעלות בדיקה זו.
על כן, לא מצאתי מקום לפסוק בגין ראש נזק זה.
עוגמת נפש:
סבורני, כי אי גילוי פרטים מהותיים על ידי הנתבעת 1 בטופס גילוי נאות ופרסום הרכב כרכב ללא תאונות, דבר שגרם לתובע לפנות מלכתחילה לנתבעת 1, גרמו לתובע עוגמת נפש, אותה אני מעריכה על דרך האומדנא בסך 2,000 ₪.
אציין כי לא כל סכסוך אזרחי מביא בהכרח לעוגמת נפש ברת פיצוי, ולא אחת נפק כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. יחד עם זאת, התרשמתי מעדותו של התובע כי הוא, ללא ספק, הרגיש בדיעבד כי הוטעה הן בפרסום מצד הנתבעת 1, דבר שגרם לו מלכתחילה לפנות לנתבעת 1, והן מכך, שלא קיבל טופס גילוי נאות באופן שהיה מאפשר לו לשקול פעם נוספת, האם לרכוש את הרכב.
על כן מצאתי במקרה זה מקום להורות כי הנתבעת 1 תפצה את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
באשר לדרישת התובע לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 5000 ₪ הן בגין הוצאת מכתב דרישה והן בגין עריכת כתב התביעה, אדגיש כי ראש נזק זה לא הוכח, והתובע לא הציג, למצער, קבלה עבור תשלום זה לעורך דינו.
זאת ועוד, בית המשפט לתביעות קטנות נועד לאפשר לאזרחים גישה נוחה, פשוטה וזולה לערכאה שיפוטית, וככלל, אין בית המשפט מאשר הוצאות ששולמו לעורך דין בגין עריכת כתבי טענות לבית משפט לתביעות קטנות.
אציין עוד, כי סכום התביעה הינו מופרז, כאשר עוגמת הנפש בלבד הוערכה על יד התובע בסך 50,000 ₪, וזאת באופן בלתי פרופורציונאלי לנזק הישיר שנטען על ידו, דבר שייקר באופן משמעותי גם את אגרת בית המפשט. טוב היה עושה התובע, אם היה מעריך באופן מתון יותר את עוגמת הנפש הנטענת על ידו.
סוף דבר,
הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע סך 1,590 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, הנתבעת 1 תשלם לתובע סך 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
מאחר ודחיתי את התביעה בחלקה הארי, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום לצדדים.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.
מריה פיקוס בוגדאנוב