2. חברי העיר עוד שתי הערות לעניין מניעת פרסום מראש, בהתבסס על כלל הסוב-יודיצה. מבלי להיכנס בעובי הקורה, משום שההכרעה הנ"ל במישור הדיוני אינה מזקיקתנו לעשות כן, מן הראוי לציין כי לא פג טעמה של עבירת הסוב-יודיצה גם בעידן הנוכחי של הקידמה הטכנולוגית וזרימת המידע כמעט עד בלי די. על ה'כמעט' יש לשמור, כשם שאת חופש הביטוי יש להבטיח. משפטו הפלילי של נאשם דוגמת המשיב צריך להתקיים בתוככי בית המשפט. מדובר בדיני נפשות. ככר העיר אינה זירה נאותה להכרעת דין. האיזון בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת לבין טוהר ההליך השיפוטי הוא עדִין, אך זהו כורח המציאות והדין. סדר הדין הפלילי נועד להבטיח משפט הוגן, וחופש הביטוי לא יכול לשמש צידוק למניעתו. האשמה בדיעבד בגין סוב-יודיצה במקום מניעה מלכתחילה, יכולה במצבים מסויימים לחתור תחת עשיית משפט צדק בעניין פלילי תלוי ועומד. אכן, כדברי חברי הנשיא, יש קושי בגישתה של המדינה בתמיכתה במתן צו מניעה נגד המערערים בד בבד עם הצהרתה על הימנעותה מאכיפת עבֵרת הסוב-יודיצה בכלים הפליליים, כמעט לחלוטין. המציאות המתחדשת מחייבת עיון, עדכון והתאמה. לטענה כי פג טעמו של איסור הסוב-יודיצה וכי בעידן הנוכחי יש לבטלו כליל, אין סימוכין גם במשפט המשווה. כך למשל, בשנתיים האחרונות פורסמו דוחות מקיפים על-ידי משרדי המשפטים בבריטניה ובניו-זילנד, על מנת להתאים את דין הסוב-יודיצה למציאות הטכנולוגית, ונדונו בהם סוגיות רבות, בכללן: שלב תחולת הסוב-יודיצה, התנאים להחלת האיסור, התרופות, אחריות המפרסמים, התאמת הדינים לעידן האינטרנטי ועוד (לדוח האנגלי ראו: Law Commission, Contempt of Court, Consultation Paper No. 209 (2012) לדוח הניו-זילנדי ראו: A. T. H. Smith, Reforming the New Zealand Law of Contempt of Court: An Issues/Discussion Paper (2011)).
3. באשר לסוב-יודיצה, ניתן לאתר שלוש גישות מרכזיות במשפט המשווה: גישת המשפט האמריקאי, גישת המשפט הקונטיננטאלי וגישת המשפט המקובל.
4. המשפט האמריקאי מכריע באופן עקבי לטובת חופש הביטוי גם על חשבון זכותו של נאשם למשפט הוגן. על-פי גישה זו, עיסוק תקשורתי בסוגיות משפטיות מסייע להגברת אמון הציבור במערכת המשפטית ולביקורת חיצונית על ההליך השיפוטי. סעד זמני לשם מניעת פרסום העלול לפגוע בזכות למשפט הוגן איננו מקובל במשפט האמריקאי (ראו למשל: Nebraska Press Association v. Stuart, 427 U.S. 539 (1976)). על פני הדברים נראה כי שיטת משפט זו ניצבת בודדה (לביקורת על הגישה האמריקאית מפי כותבים אמריקאים ראו: Gavin Phillipson, Trial by Media: The Betrayal of the First Amendment’s Purpose, 71 LAW AND CONTEMP. PROB. 15-29 (2008). Mark J. Geragos, The Thirteenth Juror: Media Coverage of Supersized Trials, 39 LOY. L.A. L. REV. 1167 (2006)).