17. הערתי השנייה נוגעת לסוגיית השימוש בצו מניעה בהליך אזרחי על מנת למנוע ביצועה של עבירה פלילית. ברגיל, אכיפת החוק הפלילי מסורה לתביעה הכללית, אשר מפעילה את סמכויותיה ופותחת בהליכים פליליים נגד אנשים החשודים בביצוע עבירות פליליות, לאחר שאלו – על פי החשד – ביצעו את העבירה. אכן, בשיטות משפט שונות מקובל שלתובע הכללי סמכויות לבקש במקרים מסוימים צווים למניעה מראש של ביצוע עבירות פליליות. נדמה שזו הגישה אף בישראל (ראו, רע"א 2920/90 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 397, 416-414 (1993)). עם זאת, במדינות שונות זכות זו נתונה אך ורק ליועץ המשפטי לממשלה ולא לאדם פרטי, למעט במקרים חריגים ביותר (ראו למשל, DAVID BEAN, INJUNCTIONS 52-53 (8th ed., 2004)). בענייננו מדובר במקרה ספציפי בו הבקשה לצו מניעה מיועדת למנוע פרסום מראש בהקשר לעבירת סוב-יודיצה. המצב המשפטי באנגליה לעניין זה אינו ברור: האם רק ה- Attorney Generalרשאי לפנות בבקשה כאמור או גם האדם שעלול להיפגע מן הפרסום (ראו Leary v. BBC, September 29, 1989 (Unreported, C.A), שמביע את הדעה שאדם פרטי רשאי לעתור לסעד, אך בבית הלורדים העניין נותר פתוח: P. v. Liverpool Daily Post and Echo Newspapers Plc [1991] 2 A.C. 370, 425 (Lord Bridge)). במקרה דנא, היועץ המשפטי לממשלה לא יזם את ההליך, אם כי המדינה הצטרפה להליך ותמכה במתן צו למניעת הפרסום. מכל מקום, נוכח הנמקתנו, שהתבססה על הפן הדיוני, איננו נדרשים להכריע בשאלה באילו מקרים, אם בכלל, יוכל אדם פרטי בישראל לעתור לצו מניעה בהליך אזרחי על מנת למנוע ביצוע עבירה של סוב-יודיצה. יוער, עם זאת, שהמקרה מעורר שאלות לא פשוטות (ראו פרשת שטנגר; ע"פ 6578/12 מדינת ישראל נ' רשת-נגה בע"מ [פורסם בנבו] (6.9.2012)). כך למשל, יש לבחון האם כלל הסוב-יודיצה נועד להגן על הנאשם (ולכן גם על המשיב), או שמא פועלו הוא הגנה על טוהר ההליך השיפוטי, כפי שמרמזת הכותרת של סעיף 71(א) לחוק, "מניעת פגיעה בהליך הפלילי" (ראו, בש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.9.2007)).
18. הערעור מתקבל אפוא. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל והתובענה שהגיש המשיב נדחית. לא ייעשה צו להוצאות.
ה נ ש י א
השופט נ' סולברג:
1. אני מסכים לפסק דינו של חברי, הנשיא א' גרוניס, כי דין הערעור להתקבל מחמת הפגמים הדיוניים בבקשותיו של המשיב, שלא תוקנו גם בדיעבד.