כן דחה בית המשפט את טענותיה המקדמיות של המערערת בדבר מניעות או שיהוי או התיישנות של התביעה.
מכאן ערעור זה שבפנינו.
עיקר טענות "נחלים"
31. מטבע הדברים, חלק ניכר של טענות הצדדים בערעור זה דומה לטענות הצדדים בעניין ניר בנים ובעניין באר טוביה. לפיכך, אקצר היכן שניתן לקצר, ואפרט את הטענות הייחודיות לערעור זה.
לטענת המערערת, תביעת המשיבים התיישנה, שכן הם מעולם לא ביקשו לשנות את רישום ההשקעות בתנובה כהון האגודה. לחלופין, הון מניות תנובה נגבה עד לשנת 1992, קרי למעלה מ-15 שנה לפני הגשת התביעה. לחלופי חלופין, החלטת ועידת תנובה התקבלה בשנת 1999, כתשע שנים לפני הגשת התביעה. בהקשר זה טוענת האגודה כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי עילת התביעה נוצרה ביום 22.3.07, עת התקבלה החלטת האסיפה הכללית בדבר חלוקה שוויונית של הון המניות, שכן זו התקבלה על בסיס מצב עובדתי נמשך לפיו מניות תנובה הן רכוש האגודה, ולא רכוש של המשיבים.
הוסיפה האגודה וטענה כי בית משפט קמא העניק למשיבים סעד שכלל לא נתבע על ידם, בקבעו כי הם בעלי זכות הקניין במניות תנובה, ובכך שאיפשר להם להגיש תביעה כספית מבלי שנתבקש לכך.
32. לגופם של דברים, האגודה טוענת כי מניות תנובה הן רכוש האגודה, שכן נרשמו לאורך כל השנים על שם האגודה מבלי שהמשיבים התייחסו אליהן כאל רכושם; כי הדיבידנדים עבור מניות תנובה חולקו באופן שוויוני בין חברי האגודה מבלי שהמשיבים הביעו התנגדות לכך, מה שמעיד על כך שראו במניות תנובה כהון האגודה; כי גם אם המשיבים נשאו במימון מניות תנובה, אין בכך כדי להקנות להם את הבעלות בהן; כי במשך שנים ניהלה האגודה הליכים נגד תנובה לגבי דרך המיסוי של חלוקת הדיבידנדים עבור מניות תנובה, באופן המוכיח שהמניות הן בבעלותה; כי המשיבים שילמו עמלה הזהה בגובהה לזו ששולמה על ידי הרפתן הפרטי אשר אינו חבר אגודה, וכשם שרפתן כזה לא הפך לבעל מניות בתנובה, הוא הדין לגבי המשיבים; כי המשיבים קיבלו בחזרה את השקעתם באמצעות "מחיר המטרה" שנקבע לחלב; כי מכסות החלב היו שייכות לאגודה וכי המשיבים קיבלו בהקשר זה הטבות כלכליות מבלי ששילמו עבורן; וכי המשיבים מנועים מלתקוף את החלטת האסיפה הכללית, שכן השתתפו באסיפה.
עיקר טענות המשיבים
33. המשיבים תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט קמא, וטוענים כי אופן רישום מניות תנובה בספרי האגודה אינו רלוונטי, שכן לתנובה לא היה קשר עם החקלאי הבודד, ועל כן לא ניתן היה לרשום את המניות על שמו. אשר לאופן חלוקת מניות תנובה, מלכתחילה היה מקום לחלק את כלל יחידות ההשתתפות בתנובה רק על פי היקף שיווק התוצרת החקלאית, אולם חרף זאת הוחלט בועידת תנובה מתוך רצון להגיע לפשרה, לחלק את מניות תנובה לפי מפתח קבוע ולפי מפתח יחסי. המשיבים דוחים את טענת האגודה בעניין מחיר המטרה נוכח העדר ראיות, כמו גם את הטענות בדבר מכסות החלב בהיותן בלתי רלוונטיות לשאלת הזכויות במניות תנובה. אשר לסוגיית ההתיישנות, המשיבים סומכים ידיהם על קביעת בית משפט קמא כי מירוץ ההתיישנות החל ביום 22.3.07, עת התקבלה החלטתה של האסיפה הכללית. לטענתם, קודם שפנו לערכאות ביקשו למצות את כל ההליכים האפשריים, ולכן המתינו לאסיפה הכללית על מנת לנסות ולשכנע את חבריהם להמתין עם חלוקת הכספים עד להכרעה בעניין ניר בנים.