מטרותיהן של אגודות
4. בכפוף להוראות הכלולות לקמן, תוכל האגודה שמטרותיה הן טיפוח החסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים, כדי להביא לידי שיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם, או אגודה שנתכוננה כדי להקל על פעולותיהן של אגודות כאלה, אם טרם נרשמה עפ"י פקודת האגודות ההדדיות 1920, להירשם עפ"י פקודה זו, בין בערבון מוגבל ובין שלא בערבון מוגבל;
ניתן לומר, כי במובנים מסוימים האגודה השיתופית היא יציר ביניים בין עמותה לבין חברה. מחד גיסא, שלא כעמותה, אין לומר כי האגודה השיתופית נועדה שלא להשיא רווחים, שהרי ההתאגדות במסגרתה נועדה לשפר את מצבם הכלכלי של חבריה. מאידך גיסא, בשונה מחברה, תכלית האגודה השיתופית אינה מצטמצמת אך לאינטרס הכלכלי במובנו הצר, באשר האגודה השיתופית מתאפיינת גם בקשר אישי בין חבריה (עניין רמת הדר, בעמ' 283; ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים ([פורסם בנבו], 20.7.2010), סעיף 13 לפסק דינו של השופט גרוניס (להלן: עניין רזניק); ע"א 5136/91 קוגלמס נ' קוגלמס, פ"ד מט(2) 419, 425 (1995); בג"ץ 77/69 שדה צבי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד כד(1) 269, 275 (1970) (להלן: עניין שדה צבי); ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ([פורסם בנבו], 23.2.2010) (להלן: עניין כפר ביאליק) בפסקה 14. וראו והשוו: ע"א 524/88 "פרי העמק" – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות, פ"ד מה(4) 529, 545 (1991) (להלן: עניין פרי העמק)). חשוב להזכיר כי קיימים סוגים שונים של אגודות שיתופיות, כמפורט בתקנה 2 לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו – 1995 המונה 27 סוגים שונים של אגודות (כגון מושב עובדים, כפר שיתופי, קיבוץ, מושב שיתופי, אגודת שיכון, אגודת אשראי, אגודה להובלה, אגודה לתחבורה ציבורית, אגודה לאספקת מים, אגודה צרכנית ועוד).
37. על מנת לעמוד על טיבה ומהותה של האגודה השיתופית ולהשלים את התמונה הנדרשת לענייננו, יש ליתן את הדעת על אותם "עקרונות הקואופרציה" אשר על פיהם על האגודה השיתופית להתנהל. הגם שעקרונות אלה מהווים את המצע האידיאולוגי הניצב בבסיס קיומה של האגודה השיתופית, הרי שאין בלשון הפקודה הגדרה המפרטת עקרונות אלו. על כך אין להתפלא. מעצם הווייתם, עקרונות הקואפרציה חשופים לתמורות בתפישה החברתית ובמציאות הכלכלית במהלך השנים. אין מדובר בעקרונות מקודשים בבחינת "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת" (על פי העיקר התשיעי מאת הרמב"ם, סנהדרין, הקדמה לפרק חלק), אלא בעקרונות חיים השואפים להתאים עצמם למגמות ולשינויים המאפיינים את התנועה השיתופית והחברה בכללותה. יפים לעניין זה דבריו של המלומד אברהם פלמן, אשר נכתבו כבר לפני כששה עשורים בספרו דיני אגודות שיתופיות בשראל להלכה ולמעשה 24 (תשי"א) (להלן: פלמן):