"עקרונות אלה אינם נשענים על כללים קבועים סטטיים שאינם ניתנים לשינוי...לא בכדי התעלם המחוקק מנתינת הגדרה חוקית למושגים אלה, כי עקרונות אלה אינם קופאים על שמריהם."
(עוד על הקושי להגדיר את מושג הקואופרציה ואת עקרונותיה, ראו: גואלטירו פרוקצ'יה התאגיד מהותו ויצירתו 88-87 (1965) (להלן: פרוקצ'יה); שלמה לנדרס "היקש או מוקש – על מילוי החסר בתחום האגודות השיתופיות" הפרקליט מ(ג) 484 (תשנ"א-תשנ"ג) (להלן: לנדרס); אוטולנגי, בעמ' 23).
נפנה אם כן לבחינה קצרה אודות עקרונות הקואופרציה כפי שהיו מקובלים בעבר, על רקע התפתחות התנועה השיתופית במגזר ההתיישבותי בישראל, והתמורות אשר חלו בה.
38. ראשית צמיחתן של האגודות השיתופיות בישראל בתקופת העליה השניה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. התנאים הקשים ששררו בארץ, בשילוב עם האידיאולוגיה הלאומית-ציונית-סוציאליסטית אשר אפיינה חלק מאנשי העלייה השנייה, הובילו את המתיישבים להכיר בצורך ליצור גורם קולקטיבי מאחד שיסייע להם להתגבר על הקשיים אשר ניצבו בפניהם. הוקמו אגודות שיתופיות במספר תחומים, בכלל אלה הקואופרציה ההתיישבותית העובדת (קיבוצים ומושבים), הקואופרציה הצרכנית, הקואופרציה לאשראי, הקואפרציה לתחבורה ועוד (וראו: ולטר פרויס התנועה השיתופית בעולם ובארץ (תשט"ז) עמ' 68 (להלן: פרויס). במסגרת האגודות השיתופיות התאגדו חברים מאותו סוג קואופרציה (ההתיישבות העובדת), אשר כל אחד מהם עוסק בענף חקלאי שונה (כגון ענף הרפת, ענף הלול וכיו"ב), כאשר מטבע הדברים, היקף השימוש בשירותי האגודה של כל ענף וענף אינו זהה, כמו גם העלויות בהן נושא כל חבר.
39. בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל, התנועה השיתופית צברה תאוצה, ובאמצע שנות החמישים, עם קליטתם של רבבות עולים חדשים והקמת מושבים וקיבוצים רבים ברחבי הארץ, עמד מספרם של הקואופרטיביים היהודים על למעלה מ-2500 (אוטולנגי, בעמ' 19). ואולם, החל משנות השבעים, חלה התמתנות בכל הקשור לאידאה החלוצית, והרוח הנושבת בחברה הביאה להעברת כובד המשקל מהגשמת יעדים חברתיים ולאומיים לעבר חיזוק האינדיבידואליזם וההשקעה בחיי הפרט. באמצע שנות השמונים, על רקע שנות האינפלציה והמשבר הכלכלי הקשה דאז, מצאה עצמה התנועה השיתופית ניצבת על סף קריסה, נוכח השילוב בין התהליך החברתי המתואר לעיל לבין המשבר בענף החקלאות והחובות העצומים אליהם נקלעו האגודות השיתופיות. אלו הביאו בהמשך הדרך להסדר חובות המושבים ולהסדר חובות הקיבוצים (לסקירה מקיפה אודות התפתחות התנועה הקיבוצית, החל בגיבוש עקרונות היסוד, דרך צמיחתה, מיסודה והמשבר שפקד אותה, וכלה בתמורות שחלו בה, ראו: אבי לפידות, לביאה אפלבום ומירה יהודאי "הקיבוץ בסביבה משתנה – בין הישרדות לשמירת ערכים" אופקים בגיאוגרפיה 66 (2006) 7 (להלן: לפידות, אפלבום ויהודאי). לתולדותיו של אחד הקיבוצים מלידתו ועד הפרטתו דרך סיפורם האישי של מספר חברים בקיבוץ ראו ספרו של אסף ענברי "הביתה" (ידיעות אחרונות– ספרי חמד 2009)).