לאורך השנים נהגה תנובה לחייב את האגודות השיתופיות החברות בה בשני סוגים של חיובים: האחד – עמלה לכיסוי הוצאות השיווק של התוצרת ששווקה (להלן: קומיסיון); והשני – חיוב על חשבון השתתפות בהון מניות תנובה (להלן: יחידות ההשתתפות או מניות תנובה) בהתאם להיקף התוצרת החקלאית אשר שווקה באמצעותה. החיובים נוכו על ידי תנובה מהתמורה ששולמה לאגודה והועברה לחברים ששווקו את תוצרתם באמצעות האגודה. בדרך זו מימנה תנובה השקעות לפיתוחה וכך הלכו ונצברו בתנובה במהלך עשרות בשנים יחידות השתתפות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה. יחידות ההשתתפות אשר נרכשו בדרך זו נרשמו בתנובה על שם האגודות, ומנגד, נרשמו בדוחות הכספיים של האגודות כנכס של האגודות.
בחודש נובמבר 1999, במסגרת כינוס ועידת תנובה, התקבלה החלטה בדבר הקצאת יחידות השתתפות בתנובה בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה (להלן: החלטת ועידת תנובה). לסופו של דיון התקבלה הצעת פשרה לפיה יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי שני מפתחות: האחד – מפתח אחיד, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות חולקו באופן שווה בין כל האגודות החברות בתנובה, ללא קשר לכמות התוצרת ששווקה על ידן לתנובה במהלך השנים. בהתאם לכך, וללא הבחנה בין מושב/קיבוץ ותיק וגדול ששיווק כמות גדולה של תוצרת חקלאית משך עשרות בשנים לבין מושב/קיבוץ צעיר וקטן ששיווק כמות קטנה של תוצרת חקלאית במהלך השנים, הוקצו לכל אגודה החברה בתנובה 9,608 יחידות השתתפות; השני – מפתח יחסי, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי "הגביה להון מניות כפי שבוצעה במשך השנים", קרי – כל אגודה בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית לתנובה לאורך השנים. הזכויות ביחידות ההשתתפות אשר חולקו על פי המפתח היחסי הן המצויות במוקד המחלוקת בין האגודות השיתופיות לבין חבריהן הרפתנים ואין עוררין על זכותה של האגודה לגבי יחידות ההשתתפות שהוקצו לה על פי המפתח האחיד.
נספר לקורא כי במהלך עשרות בשנים לא התייחסו אל יחידות ההשתתפות בתנובה כאל נכס בעל ערך כלכלי ממשי, כך ששאלת הבעלות בהן לא התעוררה. רק בסמוך לועידת תנובה בה נתקבלה ההחלטה על הקצאת יחידות ההשתתפות, ומשנתחוור כי ליחידות ההשתתפות שווי נכבד, פרצו המחלוקות שהגיעו עד לפתחו של בית משפט זה.
נקדים ונבהיר כי יחידות ההשתתפות בתנובה אינן כמניות רגילות, באשר מניות של אגודה שיתופית אינן סחירות. לכן, גם אם נשתמש בהמשך בביטויים כגון בעלות במניות תנובה, הכוונה לזכויות הכלכליות ולטובות ההנאה הנובעות מיחידות ההשתתפות בתנובה, כמו שווי הפדיון שלהן או הזכות לקבלת דיבדנדים, להבדיל מהזכות לסחור בהן ולהעבירן.