עניין ניר בנים
רקע עובדתי
3. העותרים הינם 15 רפתנים יצרני חלב החברים במשיבה 2, היא האגודה השיתופית ניר בנים. על פי החלטת ועידת תנובה, הוקצו לניר בנים 33,070 יחידות השתתפות, מתוכן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו-24,002 יחידות על פי המפתח היחסי. כפי שצוין, יחידות ההשתתפות נרשמו במהלך השנים במאזני האגודה כנכסי האגודה.
בעקבות החלטת ועידת תנובה החליט ועד האגודה לכנס את האסיפה הכללית של חברי האגודה כדי שזו תכריע אם לשייך את מניות תנובה לחברי האגודה באופן שוויוני. עקב כך, ועוד לפני כינוס האסיפה הכללית, פנו העותרים והגישו תביעה לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), בטענה שהחלטת ועד האגודה פוגעת בקניינם ומאפשרת לחברים אשר לא רכשו מניות תנובה לאורך השנים להתעשר על חשבונם. פניית התובעים לרשם נעשתה בהתאם לתקנון האגודה, למען יפעיל הרשם את סמכותו על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות ועל פי תקנה 2(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972, המסמיכים אותו ליישב את הסכסוך או להעבירו להכרעת בורר. ואכן, כבוד הרשם פעל בהתאם וביום 10.10.01 העביר את הסכסוך להכרעתו של הבורר, עורך הדין מ' שפורן (להלן: הבורר).
פסק הבורר
4. בפסק דינו מיום 4.9.05, סקר הבורר בהרחבה את התפתחות התנועה הקואופרטיבית, עקרונותיה והתמורות אשר חלו בה. נקבע כי יש לבחון את השאלה העומדת להכרעה על רקע השינויים שהתחוללו בתפישת האגודה השיתופית, אשר מקומה כאידיאל חברתי ולאומי פינה את מקומו לקידום מטרות אינדיבידואליות וכלכליות של חבריה. בהמשך לכך הוסיף הבורר כי ההכרעה בסכסוך נגזרת מאפיונן של יחידות ההשתתפות, על בסיס ההבחנה בין פעילות האגודה השיתופית כישות עצמאית, לבין פעילותה עבור חבריה.
5. לגופם של דברים, ובהסתמך על עדותה של מי שהיתה מנהלת החשבונות הראשית באגודה, מצא הבורר כי הפעילויות השונות של חברי האגודה, על ענפיהן השונים, נוהלו בנפרד ועל בסיס סקטוריאלי, באופן שלא יימצא כי ענף אחד יהנה על חשבונו של ענף אחר. הבורר קבע כי לא ניתן לראות בתשלומים בהם נשאו יצרני החלב בגין ההשתתפות בהון מניות תנובה משום "הון של האגודה". נקבע כי יחידות ההשתתפות של תנובה הוקצו לאגודה במסגרת פעילותה לריכוז ולשיווק התוצרת החקלאית של חבריה באמצעות תנובה, בעוד האגודה עצמה אינה יצרנית של תוצרת חקלאית. משכך, הזכויות שקמו לאגודה הן פונקציה של התוצרת החקלאית של משקי חבריה, אשר בלעדיהם לא היתה קמה לאגודה כל זכות. האגודה שימשה אפוא מעין "צינור" בין יצרני החלב לבין תנובה, ולפיכך ככל שנצברו רווחים במסגרת פעילות זו של האגודה, יש לייחס אותם ליצרני החלב, באופן יחסי למידת השימוש שלהם בשירותי האגודה. הבורר הדגיש כי מסקנה הפוכה ולפיה התשלומים בהם נשאו יצרני החלב הם בגדר גביה להון האגודה, עומדת בסתירה לעקרונות הקואופרציה, ומהווה פגיעה בלתי צודקת בזכויותיהם.