עוד קבע הבורר, כי בהיעדר החלטה של האסיפה הכללית של האגודה על גביה להון האגודה, לא ניתן לקבל את טענתה כי הגביה מהחברים יצרני החלב היתה להון האגודה. בהקשר זה דחה הבורר את טענת האגודה כי הגביה מיצרני החלב לטובת הון האגודה נעשתה במשך עשרות שנים "בנפש חפצה", מאחר שידעו כי ללא חיוב זה לא יוכלו לשווק את תוצרתם החקלאית באמצעות תנובה. חיוב חברי האגודה בגין הון מניות תנובה לא היה תנאי הכרחי לשיווק תוצרת חקלאית לתנובה, וגם מי שלא היה חבר בתנובה יכול היה לשווק את תוצרתו לתנובה, אך נגבה ממנו קומיסיון אשר היה זהה בגובהו לתשלומים בהם נשאו חברי תנובה בדמות קומיסיון + גביה להון מניות תנובה.
6. סיכומו של דבר, הבורר קבע כי לא ניתן לייחס ליצרני החלב הסכמה לכך שהגביה תיעשה לטובת הון האגודה, וככל שהדבר נוגע לתשלומים בהם נשאו יצרני החלב בגין החיוב ב"הון מניות תנובה", הרי שאין מדובר בנכס מנכסי האגודה, ויש לשייכו לחברים. לפיכך, נקבע כי יש ליחס ליצרני החלב את החלק המגיע להם מתוך יחידות השתתפות אשר הוקצו לאגודה על ידי תנובה על פי המפתח היחסי. עוד נקבע כי 9,068 יחידות ההשתתפות שתנובה הקצתה לאגודה על פי המפתח האחיד, כפונקציה של חברותה בתנובה, מהוות נכס מנכסי האגודה.
לפני סיום, הבורר התייחס לטענת האגודה בדבר קיזוז השווי הכלכלי הגלום במכסות החלב אשר שויכו לחברי האגודה באופן אישי. הבורר דחה טענה זו, וקבע, בהסתמך על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 119/69 ריבובסקי נ' המועצה לענף הלול, פ"ד כג(2) 337 (1969) (להלן: עניין ריבובסקי), כי מכסות החלב הוקצו לאגודה לא כמכסה אישית עבורה, אלא כמכסה של החברים, והאגודה אך החזיקה במכסות כנאמנה עבור חבריה. ממילא, האגודה מנועה מלסחור במכסות או להפיק מהן טובת הנאה לעצמה, ועל כן אין לקבל את טענתה בדבר קיזוז שוויין הכלכלי של מכסות החלב. במאמר מוסגר הבורר ציין כי מסקנה זו מתבקשת גם לאור הגיונם של דברים, שהרי מכסות החלב כשלעצמן אינן מהוות נכס בעל שווי כלכלי, אלא אם יש בצידן יכולת לעשות בהן שימוש ולהפיק מהן תוצרת חקלאית. האגודה אינה מנהלת משק חקלאי ואינה בעלת יכולת להפיק תוצרת, כך שאין ממש בטענתה.
על פסק הבורר הגישה האגודה ערעור לרשם האגודות השיתופיות.
פסק דינו של רשם האגודות השיתופיות בערעור
7. את פסק דינו פתח כב' הרשם בסוגיית מכסות החלב. הרשם ציין כי עד לשנת 1992 מכסות אלה היו קניינן של האגודות, אשר אפשרו מצידן לחברים לנצל את המכסות. החל משנת 1992, ובעקבות תיקון צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז-1967 (להלן: צו החלב), עברה מכסת החלב מידי האגודה לידיהם של יצרני החלב. הרשם ציין כי יצרני החלב לא שילמו לאגודה דבר עת הפכו מכסות החלב למכסה אישית, ובהמשך קבע כי אין להעלות על הדעת שיצרני החלב יזכו עתה גם במניות תנובה על חשבון שאר חברי האגודה.