הרשם התייחס ל"מחיר המטרה" ששולם על ידי תנובה ליצרני החלב, בציינו כי כל יצרן – בין אם היה חבר אגודה ובין אם לאו – קיבל מתנובה אותו סכום עבור כל ליטר חלב ששווק על ידו. אך בעוד שמהתשלום ליצרן חלב שאינו חבר באגודה שיתופית (להלן: יצרן חלב פרטי או רפתן פרטי) נוכה קומיסיון מלא, הרי שמהתשלום ליצרן חלב חבר אגודה נוכה חלק כקומיסיון וחלק כחיוב בגין מניות. מכך הסיק הרשם שהרפתן חבר האגודה לא שילם על חשבונו-שלו את השתתפותו בהון תנובה, באשר הסכום שנגבה עבור ההשתתפות בהון המניות היה במקום חלק מהקומיסיון ששילם יצרן חלב פרטי.
8. הרשם הוסיף ודן בסוגיית תשלומי המס על הון המניות שנגבה. על פי קביעתו, הרפתנים לא מימנו מכיסם את התשלום עבור ההון שנגבה אלא רק את המס על סכום זה, וגם זאת רק בחלק מן התקופה הרלוונטית. לכן, תשלום המס אינו הופך את ההשתתפות בהון מניות תנובה לנכס מנכסי משלם המס. הרשם הוסיף כי לא היה נכון שהאגודה תשלם את המס ממקורותיה, והיה ראוי שהרפתנים הנהנים משירותיה ישאו בתשלומו, באופן המבטיח את קיום הרעיון הקואופרטיבי.
הרשם אף התייחס לחוות דעתם של רואי החשבון מטעם הצדדים, וביכר את זו שהוגשה מטעם האגודה על פני זו שהוגשה מטעם הרפתנים. נקבע כי חוות דעתו של רואה החשבון מטעם הרפתנים התבססה על תאור שגוי של מצב הדברים, ולפיו הון האגודה בתנובה הוא הון הרפתנים. ואילו לטעמו של הרשם, הרפתנים כלל לא נשאו ברכישת מניות תנובה מכיסם, ואין המדובר במניות תנובה העומדות בפני עצמן, אלא ב"הון האגודה". מניות תנובה הופיעו במאזני המערערת מתחת לכותרת של "הון האגודה", והרשם ציין כי "אין בביאורים של רואי החשבון שערכו את מאזני האגודה כל התייחסות או הערה או ביאור שממנה יכולה לנבוע מסקנה כי האגודה מחזיקה את מניות תנובה בנאמנות עבור החברים" (עמ' 33 לפסק הרשם). הדוחות הכספיים של האגודה אושרו מדי שנה על ידי האסיפה הכללית, מבלי שאיש מבין הרפתנים טרח להעיר על כך, והבורר לא נתן דעתו על תוקפם המחייב של הדוחות הכספיים של האגודה, אשר חשיבותם נוגעת גם לצדדים שלישיים. הוסף כי הדרך להחריג רכוש מרכושה של האגודה היא באמצעות הקמת קרן מילואים בהתאם להוראת סעיף 41 לפקודה; וכי אילו היו הרפתנים סבורים שמדובר בנכס השייך להם, היו מצהירים על כך בהצהרות ההון שהגישו לרשויות המס.
9. עוד ציין כב' הרשם בפסק דינו כי לרפתנים לא היתה כל אלטרנטיבה לשווק את תוצרתם לתנובה אלא דרך האגודה, וכי "הצדק מחייב להגיע למסקנה שהאגודה היתה כלי בידי הרפתנים לשווק את תוצרתם ולהפיק התועלת מעיסוקם החקלאי והאגודה היא זו שהייתה ערבה להתחייבות כלפי תנובה" (עמ' 35 לפסק הרשם). אשר על כן "לא ניתן היום לבוא ולקפח את זכויות המערערת [האגודה – י.ע.] או את זכויות החברים האחרים באגודה, שאינם יצרני חלב, אך ורק בשל העובדה שהמשיבים [הרפתנים – י.ע.] הם יצרני חלב באגודה במסגרת פעילותה של האגודה. לכן התוצאה הצודקת והאמיתית היא הקביעה כי מניות תנובה הן מניותיה של האגודה, ולא לאפשר הרמת מסך ההתאגדות והקביעה כי מדובר בהון חברים" .