הרשם הוסיף כי לא ניתן לרוקן את אישיותה המשפטית של האגודה מכל תוכן ומכל נכסיה, שכן היא מחזיקה בנכסים או באמצעי ייצור עבור כל חבריה, כך לגבי נחלות הכלולות במשבצת החקלאית, כך לגבי מכסות מים וכך לגבי מכסות חלב. הרשם שב והדגיש כי הרפתנים לא רכשו את מכסות החלב אלא קבלו אותן ללא תמורה, בדומה למכסות אחרות להן זכו חברים אחרים (כגון מכסות לפטמים, לולים, ירקות וכיו"ב), ועל כן אין מדובר בנכס שנרכש מכספי יצרני החלב. טענת הרפתנים כי 50% מיחידות ההשתתפות הוקצו על פי החלטת ועידת תנובה לפי מפתח יחסי - בהתאם לסכומים שנגבו על ידי תנובה לאורך השנים עבור הון תנובה - ולפיכך יש לשייכן לחברים ששילמו עבור הון מניות תנובה לאורך השנים, נדחתה על ידי הרשם. זאת, מן הטעם שהחלטת ועידת תנובה הינה במישור היחסים שבין תנובה לבין האגודות החברות בה, ולא במישור היחסים הפנימיים שבין חברי האגודה. נקבע כי אין בהחלטת ועידת תנובה כדי ליצור זכויות לרפתנים יש מאין, בפרט על רקע העובדה שהחלטת ועידת תנובה התקבלה בדרך של פשרה מוסכמת בין תנובה לבין האגודות השיתופיות החברות בה.
10. לפני סיום קבע הרשם כי הרפתנים לא הרימו את הנטל להוכיח כי רישום מניות תנובה במאזן האגודה כנכס של האגודה נעשה מתוקף היותה נאמנה.
בשורה התחתונה הרשם קיבל את ערעור האגודה, וקבע, בין היתר, כי: הרפתנים לא שילמו על חשבונם עבור מניות תנובה; כי תשלום "מס" עבור "הון האגודה" יכול שייגבה מענף מסוים והדבר לא הופך את משלם המס לבעליו; וכי מניות תנובה אשר נרשמו בספרי האגודה כ"הון האגודה" הן קניינה של האגודה.
מכאן העתירה שבפנינו.
עיקר טענות העותרים
11. לטענת העותרים-הרפתנים, בפסק הרשם נפלו טעויות מהותיות אשר תוצאתן פגיעה בקניין ובצדק הטבעי, ועל כן יש מקום להתערבותו של בית משפט זה.
לטענת העותרים, הרשם שגה בקביעתו לפיה מכסות החלב היו קניינן של האגודה עד 1992, ומכל מקום האגודה מעולם לא דרשה מהיצרנים תשלום עבור מכסות החלב. לפיכך, מסקנתו של הרשם כי "אי תשלום" עבור מכסות החלב מהווה נימוק לשלילת זכויותיהם של הרפתנים ביחידות ההשתתפות, בטעות יסודה.
12. עוד טוענים העותרים כי אין בעובדה ששילמו לתנובה עמלת שיווק נמוכה מזו ששילמו רפתנים פרטיים שאינם חברים באגודה שיתופית, כדי להקנות לאגודה כל זכות במניות תנובה. ה"חיסכון" בתשלום עמלת השיווק שולם בצורה של השתתפות בהון מניות תנובה ולא בא מכיסה של האגודה, וממילא היא לא זכאית לנכס לעצמה את פירותיו של תשלום זה. יתרה מזו, בעוד שרפתן פרטי שאינו חבר אגודה יכול היה לנכות את מלוא הקומיסיון כהוצאה מוכרת לצרכי מס, הרי שהעותרים רכשו את חלקם ב"הון תנובה" מבלי שהיו יכולים לנכות את החיוב בגין השתתפות בהון תנובה.