לטענת העותרים, הם שילמו במשך כל השנים מס מלא על הכנסתם משיווק החלב. רק בשנת 1987, ובה בלבד, רשמה האגודה בספרים, באופן יוצא מן הכלל, את מניות תנובה שנרכשו באותה שנה כ"קרן שמורה" של האגודה, על מנת לשלם מס הכנסה מופחת בשיעור של 8.33% לפי סעיף 129 לפקודת מס הכנסה וגם אז "גילגלה" האגודה את המס על הרפתנים.
13. העותרים מפנים לתקנון האגודה הקובע כי תשלומי חברים להון האגודה ייעשה בהתאם לקביעתה של האסיפה הכללית, ומדגישים כי לא התקבלה כל החלטה של האגודה על גביה מיצרני החלב להון האגודה.
כן מפנים העותרים לספרי האגודה מהם עולה כי בכל התקופה הרלוונטית התנהלו באגודה חשבונות מדויקים של כל הסכומים בהם חוייבו העותרים עבור "הון מניות תנובה". בהקשר זה מפנים העותרים להערתו של מבקר האגודה מטעם "ברית פיקוח" – אשר במאזן משנת 1974 ציין כי האגודה נמנעה מלערוך רשימה להשתתפותו של כל חבר למימון השתתפות בהשקעות בתנובה – וטוענים כי יש בהערה זו כדי להעיד על כך שהזכאים להון תנובה הם העותרים ששילמו עבורו.
14. עיקרו של דבר, העותרים טוענים כי לא ניתן לייחס את פרי עמלם לכלל חברי האגודה, וכי אין בהכללת "מניות תנובה חלב" ב"קבוצת ההון" בדו"ח השנתי של האגודה כדי ללמד על כך שהן קניינה של האגודה. קביעת הרשם, לפיה יש לשייך את מניות תנובה לאגודה "ולא לאפשר הרמת מסך ההתאגדות", שגויה בבסיסה, שהרי אין כל צורך לקבל החלטה על הרמת מסך כדי לשייך לחבר אגודה את הזכויות עבורן שילם בכספו, כהון שנצבר משך עשרות שנים מתשלומי העותרים. כן שגה הרשם בקבעו כי החלטת ועידת תנובה אינה מחייבת במישור היחסים שבין האגודה לבין חבריה, שכן משעה שהוחלט בתנובה להקצות יחידות השתתפות ביחס ישיר לסך הכספים שהושקעו בהון תנובה, השאלה העומדת על הפרק הינה מי נשא בפועל בתשלומים בגין השקעות אלה.
עיקר תשובת ניר בנים
15. האגודה טענה כי דין העתירה להידחות על הסף בהתאם למבחנים הנוהגים לגבי התערבותו של בית משפט זה ביחס להחלטת הרשם לאשר או לא לאשר פסק בורר שניתן לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות. כן טוענת האגודה שהעותרים מבקשים מבית המשפט להתערב בקביעותיו העובדתיות של הרשם, וכי החלטת הרשם נוגעת לסכסוך הפנימי בין ניר בנים לבין החברים בלבד, והיא לא מעוררת שאלות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית.
16. לגופו של עניין, תמכה האגודה בפסק דינו של הרשם. לטענתה, החלטת ועידת תנובה אינה מחייבת במישור היחסים שבין האגודה לבין חבריה, אלא במערכת היחסים בין תנובה לבין החברים בה. החלטת ועידת תנובה התקבלה בדרך של פשרה, והיא לא התיימרה להקנות יחידות השתתפות לחלק מחברי האגודה באופן בלתי שוויוני וללא שום שיקול דעת לאגודה. שאם כך היה, חלק ניכר מהאגודות לא היו תומכות בהחלטת ועידת תנובה, באשר היא גורמת להן להתפרק מזכויותיהן בתנובה.