17. לטענת האגודה, העותרים לא שילמו על מניות תנובה מכיסם, שהרי ההון שנגבה היה במקום חלק מהקומיסיון ששילם רפתן פרטי שאינו חבר אגודה, וכי הסיבה לפיצול התשלום לשניים (חיוב בגין הון מניות + קומיסיון) היתה תכנון מס של תנובה.
לטענת האגודה, תשלומי העותרים היו בבחינת השתתפות בהון האגודה, ולא השתתפות בהונה של תנובה. הא-ראיה, שנושא גביית ההשתתפות בהון המניות נכלל במאזני האגודה תחת הכותרת "הון האגודה" ואין להתערב בקביעת הרשם אשר העדיף את חוות דעתם של מומחי האגודה על פני חוות דעתם של מומחי העותרים. ובכלל, העותרים מעולם לא התייחסו למניות תנובה כאל נכס שלהם ומעולם לא ראו בתשלומים ובחיובים עבור הון מניות תנובה, כמקנים להם זיקה קניינית למניות תנובה.
עוד טוענת האגודה כי התשלומים בהם נשאו העותרים היו חלק מעלויות שיווק תוצרת החלב, כי האגודה רשאית לגבות כספים מחבריה עבור ההשתתפות בהון, וכי השתתפות זו יכולה להיות בלתי שווה באופן שתוטל רק על חברי האגודה העוסקים בענף מסוים בהתאם לשימוש החברים באותו הון. לטענת האגודה, עמדתו של הבורר מובילה לכך שחברי האגודה יכולים לטעון לבעלות בחלקים שונים ובלתי שווים ברכוש הרשום על שם האגודה (כגון מכון התערובת, המדגרה וכיו"ב), לפי מפתח של תרומת החבר באותו רכוש. כל זאת, אף בהיעדר הסכמת האגודה להעברת הרכוש על שם החברים ותוך הרמת מסך בין האגודה לבין חבריה. לדברי האגודה, בכך עלולה להיווצר מציאות של "בבושקות", מעין "אגודה בתוך אגודה בתוך אגודה" בעלות משטר רכושי נפרד, מה שחותר תחת אושיות קיומה של האגודה השיתופית ומרוקן את אישיותה המשפטית מתוכן ומנכסים.
עניין באר טוביה
רקע עובדתי
18. בעוד שבעניין ניר בנים הרפתנים הם שעתרו בטענה כי חלוקה שוויונית של יחידות ההשתתפות בתנובה פוגעת בזכויותיהם, הרי שהמערערים כאן הם חברי אגודה שאינם נמנים על ציבור הרפתנים באגודה. המערערים מלינים על החלטת האסיפה הכללית לחלק את מניות תנובה בין חברי האגודה באופן דיפרנציאלי, ולטענתם יש בהחלטה זו כדי לפגוע בחברי האגודה שלא עסקו בענף החלב.
להלן תיאור הדברים בתמצית.
19. המערערים הם שנים עשר חברים באגודה השיתופית באר טוביה, אשר בבעלותם 7 מתוך 94 המשקים החקלאיים באגודה. בדומה לעובדות בעניין ניר בנים, גם כאן העבירה תנובה את התמורה עבור תוצרת החלב (ותוצרת חקלאית אחרת) לאחר ניכוי עמלת שיווק ולאחר ניכוי סכום בגין השקעה בהונה של תנובה. מניות תנובה נרשמו בספרי האגודה כנכס של האגודה, והרפתנים (ומשווקי תוצרת חקלאית אחרת) חויבו עבור המניות בחשבונם האישי. ענף החלב בבאר טוביה היה המשמעותי בתוצרת החקלאית שהועברה לתנובה, ושיעורו עמד על כ-90%.
על פי החלטת ועידת תנובה הוקצו לבאר טוביה 98,505 יחידות השתתפות על פי המפתח היחסי ו-9,068 על פי המפתח האחיד, ובסך הכל 107,573 יחידות השתתפות.