95. המערערים טענו כי במהלך השנים האגודה נשאה בהפסדים אשר נוצרו מהשקעות כושלות, גם בתחום הרפת, ומכאן טענתם כי כפי שחברי האגודה נשאו בחובות באופן שוויוני כך הם זכאים להנות מהזכויות באופן שוויוני. ברם, טענה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא במישור העובדתי, וכערכאת ערעור ובהיעדר תשתית ראייתית המוכיחה נשיאה שוויונית בנטל החובות במנותק מחלוקה ענפית, איני רואה להתערב בממצא זה. אציין כי טענת המערערים הוכחשה נמרצות על ידי האגודה, אשר טענה כי כל ענף שימש באגודה כמשק סגור, וכי האגודה דאגה להפריד בין הענפים השונים, כך שאף חבר לא ייהנה מפירותיו או יינזק מחובותיו של ענף אחר. התנהלותה המתוארת של האגודה מתיישבת היטב עם התמורות בעקרונות הקואופרציה ועם צמיחת הדגם של אגודה שיתופית הפועלת במספר ענפים, התפתחויות עליהן עמדנו לעיל.
96. על כך אוסיף כי על פי "מפתח גדיש", למעלה מ-30% מיחידות ההשתתפות לא הוקצו רק ליצרני החלב, כך שגם חברי האגודה האחרים לא קופחו. נהפוך הוא. המערערים טענו כי חלוקת המניות נעשתה בניגוד להחלטת ועידת תנובה לפיה 9,068 יחידות השתתפות תחולקנה לכל אגודה באופן שווה, בעוד שהאסיפה הכללית קבעה כי 12.5% מיחידות ההשתתפות ועד לשווי של 35,000 ₪ יחולקו בין כלל חברי האגודה. אלא שנעלם מעיני המערערים כי 12.5% מתוך 107,573 יחידות ההשתתפות שתנובה הקצתה לבאר טוביה הם שווי ערך ל-13,447 יחידות השתתפות, כך שבעקבות "מפתח גדיש" זכו כלל חברי האגודה לנתח גדול בהרבה מזה אשר לו היו זוכים אילו רק 9,068 יחידות ההשתתפות שהוקצו לבאר טוביה על פי המפתח האחיד היו מחולקות בין כלל חברי האגודה. מה עוד, שעל פי החלטת האסיפה הכללית, 8.82% מיחידות ההשתתפות יחולקו בין המשקים ששיווקו תוצרת חקלאית שאינה חלב. אף בכך יש משום דילול זכויותיהם של יצרני החלב בהון המניות, ולא ברור אפוא על מלינים המערערים בעניין זה.
ביקורת שיפוטית על החלטות האסיפה הכללית
97. יתר טענות המערערים מופנות בעיקר נגד החלטת האסיפה הכללית אשר אימצה את שיטת החלוקה לפי מפתח גדיש. נזכיר בקצרה כי ביקורתו של בית המשפט על החלטות האסיפה הכללית מתחלקת לשלשה ראשים: הפן המהותי במסגרתו בוחן בית המשפט אם ההחלטה התקבלה בהתאם לפקודה ולתקנות האגודה; הפן הפרוצדוראלי על פיו נבחנת תקינותו של הליך קבלת ההחלטה; והפן הנורמטיבי בגדרו נבחנת סבירות תוכנה של ההחלטה, האם התקבלה בתום לב ובדרך מקובלת, האם אינה נוגדת את תקנת הציבור, והאם עומדת במבחני הסבירות והמידתיות (ע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602, 616-615 (להלן: עניין עין צורים); עניין רמת הדר, ע"א 11533/05 קיבוץ קלי"ה נ' זבולון הרטי ([פורסם בנבו], 10.3.2009) פסקה 25 לפסק דינו של השופט ג'ובראן). ככלל, הפעלת ביקורת שיפוטית תיעשה תוך ריסון ואיפוק לאור האוטונומיה של האסיפה הכללית בקבלת החלטותיה, ובית המשפט לא ייחפז להתערב בהחלטות המתקבלות על ידי רשויות האגודה. עם זאת, ככל שפגיעתן של החלטות אלה קשה יותר וככל שהן פוגעות בזכויות הראויות להגנה, בפרט זכויות יסוד, כן יטה בית המשפט להעבירן תחת שבט ביקורתו (עניין עין צורים, עמ' 616-615; עניין רמת הדר, סעיף 13 לפסק הדין; עניין כפר ביאליק, בפסקה 19; אוטולנגי בעמ' 334-330; נועם, בעמ' 357).