ב. אכן, משכבר הימים, היה ברור לכל אדם בהתיישבות העובדת השיתופית, שפעלה במסגרת המוסד המשפטי של אגודה שיתופית, כי השויון הוא "אבי כל העקרונות". כך בודאי הקיבוץ, כך המושב השיתופי, כך בצורה שונה אגודות שיתופיות אחרות שחברי השופט עמית הזכיר כידו הטובה, לרבות הספרות הרלבנטית (פסקה 36). תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), תשנ"ו-1995 מונות את סוגי האגודות למיניהן, שכמובן משקפות דרגות שונות של שיתוף – בין אם שיתוף מירבי כבקיבוץ הותיק הקרוי כיום "קיבוץ שיתופי", ובין אם שיתוף חלקי, כמו בקיבוץ המתחדש שלגביו הוצאו תקנות (ראו תקנות האגודות השיתופיות, (שיוך אמצעי יצור בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005); תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005; ותקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005), כך גם באשר למוסדות תנועתיים קולקטיביים של תנועת העבודה משכבר, ובתוכם "תנובה". הצד השוה שבכל אלה היה השקפת עולם מוצקה, שבמידה רבה רשם האגודות השיתופיות הוא "שומר החותם" שלה, ונזכור כי פקודת האגודות השיתופיות היא חוק מנדטורי ותיק, מ"חוקי ארץ ישראל", שיסודו בעולם שונה באופן רדיקלי מזה שבו אנו חיים לעת הזאת. חברי ציין, כי האגודה השיתופית היא "יצור ביניים בין עמותה לבין חברה", שכן היא נועדה אמנם להשיא רווחים בדומה לחברה, אך מתאפיינת היא גם בקשר אישי בין חבריה. כפי שהוסיף (פסקה 43), השינויים שחלו העבירו את מרכז הכובד מהכלל אל הפרט ומאוייו, אך לשיטתו, "באספקלריה של תחילת הדרך" היתה התוצאה המשפטית של תיקנו זהה לזו שאליה הגיע. לטעמי אילו נמצאנו עתה בעידנים ראשונים, יתכן מאוד שגישת רשם האגודות השיתופיות היתה על תילה, ואולי לא היו עליה עוררין כלל, מתוך התפיסה הקבוצתית-קולקטיבית שהנוגעים בדבר היו חדורים בה, בלא "דקדוקי עניות" משפטיים. אך שינוי המינון בכל תחומי החיים בין הקולקטיב לפרט (על תחום הביטחון, למשל, ראו רשימתי "על חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ומערכת הביטחון", עיוני משפט כ"א (תשנ"ח) 21, 27; ובספרי נתיבי ממשל ומשפט (תשס"ג) 225, 231) - משפיע בהכרח גם על המבט בו משקיפים אנו על ענייננו, ומצריך את הבדיקה המשפטית שערך חברי; ודומה שיש לקבל את התוצאה המשפטית אליה הגיע, בין השאר בהתחשב בעובדה שחלקן של האגודות לא קופח מכל וכל, משקיבלו 50% מתעודות ההשתתפות.
ג. השורה התחתונה של חוות דעת חברי היא ראייתו של נושא יחידות ההשתתפות במשקפי העידן הנוכחי. "תנובה" – כעולה מן השיר, ששרו בנותי ושעדיין שרות נכדותי בהתלהבות, על האוטו הגדול והירוק המוביל לתנובה ביצים וחלב – היתה בימי המנדט ולאורך שנים בתקופת המדינה מותג, חלק ממותגי תנועת העבודה, כמו הקיבוץ עצמו (על ההתפתחויות לגביו ראו, למשל, לאחרונה ע"א 5747/08 רתם נ' שדות ים [פורסם בנבו]; על אופי הקיבוץ כאגודה שיתופית ראו ע"א 8395/00 כץ נ' עין צורים, פ"ד נו(6), 602); וכך המושב, כך גופים אחרים של תנועת העבודה. פניה ברגשטיין, מחברת השיר על האוטו הירוק, היתה חברת קיבוץ גבת, וברור היה לכל כי תנובת הקיבוץ נוסעת לתנובה, סמל לתוצרת חלב ראויה. כך היה גם בסניפי תנובה שהיו פתוחים בעיר, והוא הדין בכל אתר - "ומלאו פני תבל תנובה" (ישעיהו כ"ז, ו). דומני שלא היה בעידנים שקדמו ספק לכל הנוגעים בדבר, כי התוצרת היא חלק מן השותפות הכללית, וכך היה באמת; ואולם, ימים אלה חלפו מכבר. גישת הרשם וכן האגודות בתיקינו, כך דומה, מייצגת את העיגון בתורת היסוד האידיאולוגית, והחשש פן ייפגע מוסד האגודה השיתופית, ואישיותה המשפטית תתרוקן מתוכן (ראו למשל החלטת הרשם בענין ניר בנים), ולאגודות עצמן כמובן גם אינטרסים כלכליים ספציפיים וברורים. אלא שהיסודות שעליהם הושתת הבנין נתערערו זה מכבר, ונחוצים היו איזונים חדשים. כך, בשנות התשעים הופסק השיווק ה"אגודתי". דבר זה מצא את ביטויו לימים באסיפה הכללית של תנובה מיום 17.11.99, בה הוקצו יחידות ההשתתפות. ברי כמובן, כי הן לעניינים הכלכליים והן לשיתוף הפרקטי, אין אגודה שיתופית דומה לחברתה, לא הרי קיבוץ שיתופי "קלאסי" כהרי קיבוץ מתחדש, ולא הרי מושב שיתופי כקיבוץ או כמושב עובדים, וגם בתוך כל אלה ישנם סוגים שונים. כללם של דברים, העולם נשתנה, התרופף הבסיס האידיאולוגי של הזיקה לתנובה על ידי האגודות, ובסופו של יום, בנושאים רבים - כל אדם עתה כמעט לעצמו, אם כי יש בהחלט באגודות השיתופיות – כל אחת לסוגה – יסודות מסוימים של "איש את רעהו יעזֹרו ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מ"א, ו), שלא פסו מן העולם, וטוב וראוי שכך. כפי שאמר פעם סגן נשיא ארה"ב ספירו אגניו, להבדיל מאוד בנסיבות, "הכללים השתנו ושכחו להודיע לי"; בנידון דידן, משהתברר שאותם ביצים וחלב שמוביל האוטו הירוק הם, בין השאר, ביצי זהב, וכך תוצרת החלב, חלב שהוא דבש כלכלי, קמו עוררים בענין זה, והגענו עד להליכים שלפנינו.