טרם שניתן יהיה לדון בשאלה האם התקיימה הטעיה, יש להגדיר את המסגרת הנורמטיבית לאורה יתקיים הדיון. משום כך יש להקדים ולדון בשאלה קודמת והיא: מיהו המוכר.
מיהו מוכר הרכב?
14. בפתח הדברים אציין כי בעוד שעדותו של התובע היתה פשוטה, כנה ואמינה, הרי שעדותם של הנתבעים הותירה רושם שלילי, ואני קובע כי לא היתה מהימנה. זאת, הן מבחינת אופן מתן העדויות, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהן במהלך הדיון, והן מבחינת תוכנן וסתירות שנתגלעו בהן, אשר רק חלקן קיבל ביטוי בפרוטוקול. במחלוקות העובדתיות בין הצדדים אני מבכר באופן חד משמעי את גרסת התובע.
15. כדוגמא בלבד, יצויין כי למרות שבכתב ההגנה נטען כי הרכב נרכש ע"י החברה שבבעלות הנתבע 2 בחודש 7/09 ונמכר על ידה כביכול לידי הנתבע 1 בחודש 8/09, הרי שמן ההסכם לרכישת הרכב ("נ/1") עולה כי הרכב נרכש ביום 9.7.09 ומן ההסכם למכירת הרכב ("נ/2") עולה כי הרכב נמכר ביום 11.7.09. לשאלת בית המשפט את הנתבע 2 מדוע בכתב ההגנה נאמר כי מכר את הרכב לאחיו בחודש אוגוסט 09' בעוד שמהמסמכים עולה כי מכר את הרכב לאחיו יומיים בלבד לאחר שרכש אותו, השיב הנתבע 2 כי מדובר במסמכים שנשלחו בפקס, כי הספרה 7 במסמך מטושטשת וכי היא אמורה להיות 8 (עמ' 2, ש' 15-18). דא עקא, תשובה זו היא בלתי מדוייקת בעליל ואינה מעידה אלא על חוסר מהימנות שכן התאריכים על גבי שני המסמכים ברורים לחלוטין.
16. דוגמא נוספת להתנהלות הנתבעים ניתן למצוא בכך שלאחר שהטיחו דברים לא קלים בחוות דעת השמאי מטעם התובע ודרשו במפגיע את התייצבותו לחקירה, והשמאי אכן הגיע לדיון על מנת לעמוד מאחורי חוות דעתו, הודיעו הנתבעים כי אין להם שאלות כלשהן לשאול אותו.
17. כאמור, השאלה הראשונה המתעוררת, לטעמי, הינה מיהו המוכר. לאור כלל הנסיבות והממצאים שבפניי, הגעתי למסקנה כי שני הנתבעים עשו יד אחת לעניין מכירת הרכב לתובע, כי הנתבע 1 לא פעל אלא מטעמו של הנתבע 2 וכי המוכר האמיתי הוא הנתבע 2, שהינו כאמור סוחר רכב. מסקנה זו נתמכת במספר רב של אינדיקציות, אף שניתן להגיע אליה בבירור גם בדרך נוספת בהתאם להוראות הדין, שתפורט בהמשך.
18. אינדיקציה ראשונה למסקנה האמורה ניתן למצוא בעצם העובדה ששני הנתבעים התייצבו יחד לדיון, לאחר שהגישו כתב הגנה אחד חתום על ידי שניהם (אשר ניכר בו כי נוסח בידי עו"ד). זאת, למרות ניגוד עניינים פוטנציאלי ביניהם, בוודאי לעניין אי העברת הבעלות הנטענת ברכב ע"י הנתבע 1 על שמו, שכן לטענת הנתבע 2 היה על הנתבע 1 לעשות כן לפי יפוי כוח שכביכול נמסר לו. לא זו אף זו; כשנשאל הנתבע 1 מי ניסח את כתב ההגנה השיב כי אחיו הנתבע 2 עשה כן.