תקנה 284 בתקנות התעבורה, שכותרתה: "רישום שינוי בעלות ברכב" קבעה בזמנים הרלבנטיים:
"(א) נמכר רכב הרשום לפי הפקודה, יחולו הוראות אלה:
...
(2א) בעל רישיון סחר כהגדרתו בתקנה 291, הקונה רכב לצורך מסחר בו, יציג לפני פקיד הבנק המקוון את רישיון הסחר שלו ופרטיו יודפסו על שטר המכר ;
...
(ב) רכב כאמור בתקנת משנה (א)(2א), שנרשם על שם בעל רישיון סחר, יראוהו, עם רישומו, כרכב שהשימוש בו הופסק לפי תקנה 290, ופקיד הבנק המקוון ירשום זאת בשטר המכר".
תקנה 290, שכותרתה: "הפסקת השימוש ברכב", קובעת, בין השאר, כי:
"(א) הפסיק אדם את השימוש ברכב לתקופה העולה על חודש ימים, יודיע על כך לרשות הרישוי באופן ובדרך שתחליט ויראו כאילו הופסק השימוש ברכב ביום קבלת ההודעה.
(ג) להודעה האמורה יצורף רשיון הרכב אם הוא בתוקף ומצוי ברשות בעליו.
(ד) לאחר מסירת הודעה כאמור, לא ינהג אדם ברכב".
הנה כי כן, משילובן של תקנות 284(ב) ו- 290(ד) לתקנות התעבורה, עולה בבירור כי החל מיום 9.7.09 ועד ליום 8.10.09, אסור היה לרכב זה לנוע על הכבישים. מדובר ברכב שרשיונו היה "מופקד", דהיינו במצב של מעין "הקפאה", והנתבע 1 כלל לא רשאי היה לעשות בו שימוש לצרכיו בתקופה זו, בהיותו של הרכב ללא רשיון רכב תקף . ממילא ברור כי לא רכש אותו לשימושו.
אכן, כאשר מדובר ברכישה של רכב המצוי במצב של "הפקדת סוחר", רישום הבעלות ברכב על שמו של הרוכש מן הסוחר, אינו עניין דקלרטיבי בלבד, או עניין אשר אך משקף את זכות הקניין ברכב, שעשויה להיות נפרדת מזכות אובליגטורית לגביו או מזכות להשתמש בו. רישום הבעלות במקרה כזה הינו פעולה קונסטיטוטיבית, מכוננת, אשר בלעדיה כלל לא עוברות זכויות כלשהן בנוגע לרכב; לא זכות הבעלות ברכב, וגם לא הזכות לשימוש בו, באשר זכות מעין זו כלל אינה קיימת כל עוד הרשיון "מופקד".
סיכום ביניים
24. נמצא; המסמך הנחזה להיות הסכם למכירת הרכב מהנתבע 2 לנתבע 1 ("נ/2") למעשה איננו אלא "חוזה למראית עין בלבד", ובהתאם להוראת סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הינו בטל מדעיקרא.
נמצא; המצג שיצר הנתבע 1 כלפי התובע כאילו הוא בעל הרכב ורשאי לעשות בו שימוש – היה מצג שווא, העולה כדי מירמה. הנתבע 1 פעל כל העת מטעמו של הנתבע 2.
נמצא; התשובה לשאלה שהוצבה בתחילת הדיון בפרק זה הינה כי הנתבע 2 הוא למעשה המוכר של הרכב לתובע.