21. זאת ועוד, אף אם הייתה חלה על העסקה דרישת הכתב המהותית שבחוק המקרקעין, הרי שבמרוצת השנים רוככה אותה דרישה, בכך שניתנה האפשרות, לדוגמה, להשלים פרטים חיוניים הנעדרים מהמסמך בכתב. עמד על כך בית המשפט בע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ ואח' (21.3.2011) בציינו:
"הגישה הנוקשה המיישמת את דרישת הכתב כדרישה מהותית שאין אחריה ולא כלום. . . פינתה בהדרגה את מקומה לכלל גמיש שיש בו איזון בין הפורמליזם לשיקול דעת שיפוטי או 'בין הערך המייחס משקל לעניין הצורני לבין דרישת המהות שעיקרה - הבאה לתוצאה צודקת תוך מתן משקל לכוונת הצדדים' (כהן, צורת החוזה, 452)".
בפרשת קלמר (ע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא, פ''ד נ(1) 185) הוכר תוקפה של עסקה במקרקעין על אף היעדרו של מסמך כתוב, תוך שנקבע כי במקרים חריגים ויוצאי דופן, מהם עולה "זעקת ההגינות" ניתן לסטות מדרישת הכתב, וזאת מכוח חובת הצדדים לנהוג בתום לב. וכך נאמרו הדברים מפי כב' הנשיא ברק (שם בעמ' 196 ואילך):
"הנני מסכים כי הדרישות המקובלות בדבר הכתב לא נתקיימו בעניין שלפנינו. ההסכם שבין הצדדים הוא אפוא הסכם בעל פה, הנתמך במספר ראיות בכתב. עם זאת אין ראיות אלה ממלאות את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין.... אם כן, כיצד זה מסכים אני לאכיפתו של החוזה? ... גישתי שלי היא "חיצונית", והיא נזקקת לעקרונות משפטיים המצויים מחוץ לגדרו של סעיף 8 לחוק המקרקעין...
עיקרון משפטי חיצוני זה מעוגן בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי). זהו העיקרון שלפיו "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב (סעיף 12(א))". עיקרון זה יש בכוחו, במקרים מתאימים, לשלול את דרישת הכתב לשכלול התחייבות לעשיית עיסקה במקרקעין. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:'...נקודת המוצא העקרונית היא, כי בהיעדר 'כתב' אין העיסקה תופסת. עם זאת, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ניתן לרכך דרישה זו באמצעות עקרון תום הלב' (פרשת זוננשטיין [2], בעמ' 291)...
כמובן, השימוש בעיקרון "המלכותי" של תום-לב להגמשת דרישת "הכתב" צריך להיעשות בזהירות רבה. רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לעקרון תום הלב כדי להתגבר על עקרון הכתב. המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם "זעקת ההגינות" המצדיקה סטייה מעקרון הכתב. אין ליתן מראש רשימה סגורה של מצבים אלה. הם בוודאי משתנים על-פי נסיבות החיים. מקובלת עליי גישתה של פרופ' כהן, במאמרה הנ"ל, שלפיה -"...ראוי להעניק תפקיד מרכזי לשני רכיבים: האחד, האם התחולל שינוי מצב בעקבות החוזה (הבלתי אכיף או הבלתי תקף), כגון שהוא קויים או שהיתה עליו הסתמכות; השני, מהי מידת אשמתו של הצד המתנער מביצוע החוזה. משקלם המצטבר של שני הרכיבים הוא שיכריע אם במקרה נתון ניתן לוותר על דרישת הכתב" (שם, בעמ' 440).
בפרשת זוננשטיין הושם מרכז הכובד על אשמת הצד המתנער. בפרשה שלפנינו מרכז הכובד מונח בהסתמכות הקונה. אכן, כאשר החוזה בוצע בחלקו, תוך הסתמכות אחד הצדדים עליו, יהא זה גם בניגוד לעקרון תום הלב אם הצד השני, אשר קיבל את התמורה הנגדית (כולה או חלקה), יוכל להשתחרר מחובתו".