כתב התביעה והדיון בבית המשפט המחוזי אינו מעלה את הפלוגתא בדבר תרמית ומצג שווא. מרכז הדיון הינו בפלוגתא החוזית. אם רצתה המערערת לשנות את עילת התביעה או להוסיף עילה חדשה היה עליה לפעול בהתאם לסדרי הדין (ראו גורן, עמ' 155). משלא עשתה כן, יקשה עלי לראות כיצד ניתן להעניק לה את האפשרות לעלות טענות אלו.
סעד שלא נדרש- פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת
34. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המערערת לא זכאית לסעד חלופי בגין העדר הודעה מוקדמת סבירה, רק משום שלא נכלל במפורש בסעדים בכתב התביעה. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כי:
"כתב התביעה פורש את היריעה על עובדות וטיעונים, לרבות העדר הודעה מוקדמת, הכל כמפורט בכתב התביעה.
רק החל מסעיף 57 לכתב התביעה מפורטים הסעדים הנדרשים ואלה הם:
א. פיצויי קיום בגין אובדן רווח שנמנעו עקב ביטול ההסכם קודם זמנו, כשהתקופה נאמדת בכ-30 שנה (סעיפים 57-59 לכתב התביעה).
ב. פיצוי בגין התעשרות שלא כדין (סעיף 60-67 לכתב התביעה). בסיכומים חזרה בה התובעת מסעד זה.
ג. פיצויים עבור אובדן מוניטין בשמה הטוב של התובעת (בכתב התביעה נכתב בטעות "בשמה הטוב של הנתבעת").
גם מסעד זה חזרה בה התובעת בסיכומיה.
מהאמור לעיל עולה כי התובעת לא ביקשה לפצותה, במסגרת הסעדים להם טענה, בגין אי מתן הודעה מוקדמת. משום כך אין התובעת זכאית לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת."
35. לאחר שבחנתי את טענות המערערת הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. נכון הוא שבמסגרת פרק הסעדים בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי ישנה התייחסות לדרך סיום הקשר (סעיף 68 לכתב התביעה), אולם ההתייחסות קיימת בכל הקשור לפגיעה במוניטין ובשם טוב, ואין בה משום בקשה והערכה של הסעד בגין אי מתן הודעה מוקדמת. כלל ידוע הוא שבית משפט לא יעניק לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. "במקרים שבהם עולה מן הנסיבות שנתבררו במשפט הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, הדרך להתגבר על העדר עתירה לאותו הסעד היא באמצעות בקשה לתיקון התובענה" (ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין, פס' 5 לפסק דינה של השופטת חיות (טרם פורסם, 30.12.2008). ראו גם משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א 581 (2007); גורן, עמ' 70). במקרים חריגים יכול בית המשפט להידרש לסעד שלא התבקש בכתבי הטענות:
"בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות ... הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש ... השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש ... והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת" (ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פס' 12 לפסק דינו של השופט לוי ([פורסם בנבו], 8.6.2005) והאסמכתאות המובאות שם)