"לא כל פעולה שעושה צד לחוזה לטובתו נחשבת כפעולה בחוסר תום לב. צד לחוזה אינו חייב לפעול בניגוד לאינטרסים אשר הוכרו כלגיטימיים בחוזה, בענייננו אינטרסים כלכליים של כדאיות הפרויקט, על מנת לדאוג לרווחתו של הצד השני" (ע"א 1363/04 צאלים החזקות בע"מ נ' דלק, חברת הדלק הישראלית בע"מ, פס' 14 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 11.12.2007)
וכן יפים לעניין זה דברים שנאמרו בפרשת Bausch & Lomb בארצות הברית:
"[T]he implied covenant of good faith 'does not extend so far as to undermine a party's general right to act on its own interest in a way that may incidentally lessen the other party's anticipated profits from the contract'. The plaintiff sought to advance its legitimate business interests… was held not to be bad faith" (Bausch & Lomb v. Sonomed Technology, 780 F. Supp. 943, 964 (1992); M/A-COM Sec. Corp. v. Galesi, 904 F.2d 134, 136 (1990))
ממכלול הדברים נראה כי המשיבה הפסיקה את הקשר בהתאם לזכותה החוזית. העמידה על זכות זו אינה מהווה הפרה של חובת תום הלב, אף אם הסיבה העיקרית להפסקת הקשר נעוצה בשיקולים כלכליים.
הרחבת חזית אסורה- תרמית ומצג שווא
33. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הטענות בדבר מצג שווא ותרמית שהועלו בסיכומיה, יש בהם משום הרחבת חזית אסורה. המערערת טוענת, בצורה שאינה משכנעת, כי טענות אלו נכללו בכתב התביעה המקורי. אולם עיקר טענתה הוא שעילות התרמית ומצג השווא נחשפו בפניה במהלך המשפט ולכן לא יכלה לטעון לכך בשלב כתיבת כתב התביעה. לאחר שבחנתי את טענות המערערת הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. כלל ידוע שבית משפט לא ייתן פסק דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, אלא אם קיימת הסכמה לכך מצד בעלי הדין (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 120 (מהדורה שביעית, 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 89 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן:גורן). ראו גם רע"א 4712/08 עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' 5 לפסק דינו של השופט דנצינגר ([פורסם בנבו], 5.11.2008)), כפי שציין בית משפט זה:
"האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003))