חובת תום הלב
31. כלל ידוע ומושרש הוא שחוזה יש לקיים בתום לב (ראו סעיף 39 לחוק החוזים. ראו גם בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 (1980); ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 689 (1983); ד"נ 22/82 בית יולס נ' רביב, פ"ד מג(1) 441, 484 (1989); ברק, פרשנות החוזה, עמ' 231; שלו, עמ' 85. ראו גם: GOOD FAITH IN CONTRACT: CONCEPT AND CONTEXT (Roger Brownsword, Norma J. Hird, Geraint Howells, 1999); GOOD FAITH IN EUROPEAN CONTRACT LAW (Reinhard Zimmermann & Simon Whittaker, 2000)). כלל זה חולש אף על הפסקת הקשר החוזי (ראו ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, פס' 23 לפסק דינה של השופטת חיות ([פורסם בנבו], 12.8.2009)). מבחן תום הלב מציב אמת מידה של "אדם לאדם – אדם", כפי שציין הנשיא ברק:
"תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור ... עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם" (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 279 (1999))
כלל ידוע הוא שעצם עמידה על זכות חוזית ועשיית השימוש בה אין בה כשלעצמה, משום חוסר תם לב (ראו ע"א 158/80 מנחם שלום נ' מנחם מוטה, פ"ד לו(4) 793, 812 (1982); ע"א 538/86 זמיר נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ, פ"ד מב(4) 433, 436 (1989); ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס, פס' 11-13 לפסק של השופטת ארבל ([פורסם בנבו], 1.9.2005); שלו, עמ' 108). אולם, צורת השימוש בזכות ואופן השימוש בזכות החוזית כפופים לעקרון תם הלב (ראו מיגל דויטש, "תום לב בשימוש בזכויות – "קווים אדומים" לתחולת העיקרון? עיוני משפט יח 261 (1993); שלו, עמ' 109. ראו גם: GOOD FAITH IN EUROPEAN CONTRACT LAW, לעיל, עמ' 515).
32. בענייננו טוענת המערערת כי הפסקת ההתקשרות רק מטעמים של חסכון כספי מהווה חוסר תום לב מצדה של המשיבה. כאמור לעיל, נראה כי הפסקת ההתקשרות נבעה מטעמים נוספים, אולם לצורך דיוננו נניח כי הפסקת ההתקשרות נבעה אך ורק מטעמים של כדאיות כלכלית. האם יש בכך משום הפרת חובת תום הלב? בענייננו החוזה מקנה לנציגי המשיבה את האפשרות להפסיק את ההתקשרות אם הם יחושו כי נציגי המערערת מקדישים פחות זמן מהנדרש לניהול הפרויקט וכן אם האוירה, התפעול, השווק והרווחיות של "אחוזת בית" נפגעים" (מסמך סיכום הישיבה, הדגשה שלי, ס' ג''). מובן כי הפעלת הזכות על פי תניה זו כפופה לעקרון תום הלב, ואף הייתי אומר כי היא מציבה גבולות לכוחה של המשיבה להפסיק את הקשר ובכך מטילה אף חובת תום לב מוגברת (ראו שלו, עמ' 105), וזאת לאור חלק ב' במסמך סיכום הישיבה, העוסק בהמשך הקשר. אולם בענייננו, גם אם נניח שהשיקול היחידי להפסקת הקשר הוא כלכלי, אין בכך משום הפרה של חובת תום הלב החלה על המשיבה. החוזה מקנה למשיבה את האפשרות לסיים את ההתקשרות מסיבות של כדאיות כלכלית ונוקט בלשון מפורשת של "רווחיות". אין כל פסול ברצונה של חברה עסקית להשיא את רווחיה כל עוד פעולותיה נעשות כדין ובהתאם לתכליתה, שהרי "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה" (ראו סעיף 11(א) לחוק החברות, תשנ"ט- 1999. ראו באופן כללי ידידה צ' שטרן "האם חברות נועדו להשיא את רווחיהם של בעלי המניות? ניתוח כלכלי ביקורתי" משפט ועסקים א 105 (2004); עמיר ליכט "תכליות החברה" משפט ועסקים א 173 (2004); עלי בוקשפן "על חברה וחברה, ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות במשפט הישראלי" משפט ועסקים א 229 (2004); ידידה צ' שטרן תכלית החברה העסקית (2009)). חובת תום הלב אינה מבטלת את התכלית העסקית של החוזה. חובת תום הלב משתלבת עם תכליתו של החוזה העסקי ודורשת מכל הצדדים לחוזה לנהוג בהוגנות, תוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. חובת תום הלב אינה דורשת אלטרואיזם וביטול האינטרס העצמי, ההפך הוא הנכון, חובת תום הלב מכירה בדאגה של צד לחוזה לאינטרס שלו עצמו, אך היא דורשת כי דאגה זו תעשה בהוגנות. דאגה לאינטרס כלכלי, שהינו חלק מן החוזה, אינו מפר את החובה לנהוג בתום לב. דברים ברוח דומה נאמרו על ידי בית משפט זה: