"גם חישוב כלכלי הראה, כי אין כדאיות עסקית בהמשך שירותיה של התובעת. אחוזת בית נוהלה ע"י מנהלת איכותית, גב' נועה חורב, ולהערכת הנתבעות לא היה מאומה ב-'ניהול העל' של התובעת, שהצדיק מחיר כלכלי כה כבד, כפי ששילמו הנתבעות.
הזמן שהקדישו ה"ה תמיר והנדלר לניהולה של אחוזת בית פחת בהתמדה...
הואיל ונוכחתי, כי הערך המוסף של התובעת... אינו דרוש עוד לאחוזת בית, וניהולה היומיומי מבוצע באופן מספק וטוב, לא ראיתי הצדקה כלכלית להוסיף ולשלם לתובעת סכומי עתק ללא תמורה" (סעיפים 20.3, 20.4 לתצהירו של מר שלגי).
בנוסף, גם מחקירתו של מר שלגי בבית המשפט המחוזי ניתן ללמוד כי היחסים בין הצדדים התערערו, כך לדוגמא אומר מר שלגי:
"היתה לנו תחושה שהתובעת מתנתקת מהפרויקט, משתפת פעולה עם פרויקטים אחרים ולא מייצגת אותנו יותר...
אני חוזר ואומר שקיים תהליך הדרגתי של אובדן אמון וחוסר רצון להמשיך את הקשר" (חקירה נגדית של מר שלגי מתאריך 27.9.2004).
29. מן האמור לא נראה כי ניתן להסיק שהמשיבה הפרה את החוזה עם המערערת. החוזה בין הצדדים קבע כי המשיבה יכולה להפסיק את הקשר בהתאם לשביעות רצונה הסובייקטיבי. מסמך סיכום הישיבה קובע במפרש כי "אם הם [ נציגי המשיבה] יחושו כי צבי הנדלר ואילן תמיר [נציגי המערערת] מקדישים ל"אחוזת בית" פחות מהזמן הנדרש, האוירה, התפעול, השווק והרווחיות של "אחוזת בית" נפגעים, הקשר ייפסק". ואכן כך היה. היחסים בין הצדדים התערערו, על פי עדותו של מר שלגי הזמן שהקדישה המערערת הלך ופחת, ולא הייתה עוד כדאיות כלכלית בהמשך הקשר. מכאן שההחלטה על הפסקת הקשר אינה מהווה הפרה של החוזה בין הצדדים.
30. המערערת טוענת כי בזמן הפסקת הקשר הפרויקט הצליח לכל הדעות, ועל פי טענתה, זו הייתה גם דעתה של המשיבה. לכן על פי טענת המערערת הסיבה היחידה להפסקת הקשר על ידי המשיבה הינה חסכון כספי. גם אם אקבל טענתה זו של המערערת, איני רואה כיצד ניתן לייחס למשיבה את הפרתו של החוזה. החוזה מתיר למשיבה להפסיק את הקשר אם הוא אינו לשביעות רצונה, ומובן שחלק משביעות רצון הינה רווחיות ושאיפה לחסכון כספי, שהרי "נקודת המוצא היא שכל צד לעסקה מסחרית מעוניין למקסם את רווחתו, וכי הוא לא ייטול חלק בעסקה אם הוא צופה שרווחתו תקטן" (ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבניין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו(5) 799, 811 (2002)). יחד עם זאת, בעניין זה מתעוררת שאלת הפרת חובת תום הלב מצידה של המשיבה, ולכך אפנה כעת.