"בקרבנו עצמנו אל פירושו של חוזה על נושא עסקי, נשים בכלינו שכל ישר של אנשי עסק סבירים והגונים, ועל דרך זה נהפוך בו בחוזה בנסותנו להתחקות אחרי כוונותיהם של הצדדים" (ע"א 5795/90 סקלי נ' דורען בע"מ, פ"ד מו(5) 811, 819 (1992))
הפרשנות שמציעה המערערת אינה מתיישבת עם תכליתו העסקית של החוזה. בהתאם לגרסתה החוזה בין הצדדים צריך להימשך כל עוד הפרויקט מצליח, ומכאן ששום גורם אחר אינו יכול להביא להפסקת הקשר בין הצדדים, מלבד כשלון מהותי של הפרויקט. עולה השאלה מה יקרה במצב שבו התגלעו סכסוכים אישיים בין הצדדים ונפגעו יחסי האמון, אך הפרויקט מצליח לאין שיעור? ברי כי מצב זה יש בו משום עילה להפסקת ההתקשרות. אך מעל הכל פרשנותה של המערערת מובילה למצב בו הצדדים קשורים בחוזה לתקופת זמן, שהיא למעשה בלתי מוגבלת, והיא תיפסק רק אם יכשל הפרויקט. כמובן שהמערערת עצמה מניחה כי תפקודה יגרום לכך שהפרויקט לעולם לא יכשל, ויעידו על כך כאלף עדים הסעד שמבקשת המערערת בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי:
"התובעת תטען, כי היא זכאית לפיצויים בגין אובן הרווחים שנמנעו ממנה עקב ביטולו של ההסכם קודם זמנו, וזאת בגין כל התקופה בה היה הסכם הניהול צפוי להימשך. תקופה זו נאמדת בכ- 30 שנה, שכן, כאמור, אין סיבה להניח שתקופת הניהול לא היתה נמשכת כל תקופת חייו הכלכליים של הפרויקט"(הדגשה שלי - ס' ג'') (סעיף 57 לכתב התביעה).
גישתה של המערערת אינה משתלבת עם התכלית העסקית מסחרית של החוזה, כפי שציין בית משפט זה בעבר: "בהתחשב בקצב חיי המסחר, לא יתכן שחוזה, אף שלא הוגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות" (פרשת זוהר, עמ' 671. ראו גם ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 74 (1992)), ועל אחת כמה וכמה כאשר לשון החוזה במפורש מגבילה את משכו.
27. ממכלול הדברים הגעתי למסקנה כי פרשנותה של המערערת לחוזה בין הצדדים אינה תואמת את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, כפי שנלמד במפורש מלשון החוזה ומנסיבות כריתתו. כמו כן, ומעבר לנדרש, נראה כי פרשנותה של המערערת אינה תואמת את התכלית האובייקטיבית של החוזה העסקי מסחרי שנערך בין הצדדים.
האם הפרה המשיבה את החוזה עם המערערת?
28. כעת הגענו לשלב הסופי של בחינת החוזה בין הצדדים. לאחר שהבהרנו את מובנו של החוזה, יש צורך לבחון האם הפסקת הקשר על ידי המשיבה מהווה הפרה של חוזה בין הצדדים. נסיבות הפסקת הקשר מצד המשיבה תוארו על ידי מר יוסף שלגי (יו"ר המשיבה), שעדותו נראתה אמינה בעיני בית המשפט המחוזי (כלל ידוע הוא שבית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ ([פורסם בנבו], 15.1.2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ, פס' ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין ([פורסם בנבו], 10.3.2009)). בתצהירו מתאר מר שלגי את השתלשלות העניינים אשר הובילה להרעת היחסים בין הצדדים. ברקע להידרדרות היחסים, על פי תצהירו של מר שלגי, מצוי מיזם משותף שהמערערת והמשיבה היו שותפות בו. מיזם זה כשל והוביל לפגיעה ביחסי האמון בין הצדדים, בנוסף המשיבה הרגישה שאין יותר כדאיות כלכלית בקשר עם המערערת, וכי נציגי המערערת אינם מקדישים כבעבר לניהולו של הפרויקט, כך מציין מר שלגי: