153. תקנת השוק תוצאתה היא כי מי שרכש נכס נד, ממי שלא היה בעליו כדין, זכאי להישאר בעליו של אותו נכס ומבלי שיהיה עליו לפצות בכל דרך שהיא את בעליו האמתי. הטעם למתן הגנה רחבה זו טמון באינטרס הציבורי בקיומו של שוק סחורות דינמי, בו רוכש הקונה בתנאים רגילים ובתום לב לא יצטרך לעשות בירור מקיף לפני הרכישה על מנת להבטיח שאין כל פגם במכירה (ראה מ' דויטש, קנין כרך (ד), בורסי הוצאה לאור התשס"ז – 2007, עמ' 191).
154. בפסק הדין בע"א 716/72 רוזנשטייך נ' חברת א"י אלאוטומובילים בע"מ פ"ד כז(2) 709 נקבע כי בתחרות בין שני עקרונות יסוד: האחד הצורך להגן על רכושו של אדם והשני הצורך להבטיח את חופש המסחר בדרך הרגילה ללא עיכובים, העניק המחוקק עדיפות לעקרון השני לשם מסחר מפותח מהיר ודינמי.
155. החלת ההגנה של תקנת השוק מחייבת עמידה בכל התנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר: 1. כריתת חוזה מכר 2. מדובר בנכס נד. 3. הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוג הממכר. 4. המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל. 5. קבלת הנכס לחזקת הקונה 6. תום ליבו של הקונה.
156. אקדים ואומר כי מחומר הראיות שלפני עולה כי התובעים אינם עומדים בתנאי תקנת השוק, או למצער, לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח זאת.
157. עיקר הקושי בענייננו הינו בשאלת המורה ששולמה. קושי זה נובע מכך שעקב משבר עולמי בתחום היהלומים, פחת מאוד מספר העסקאות שנעשו באותה תקופה כמו גם היקף הייצור והיבוא של יהלומי גלם. כמו כן חלה ירידה מסוימת במחירי יהלומים.
158. עם זאת עוד בטרם אדון בשאלת התמורה ששולמה, אציין קשיים נוספים ביחס לעסקה שנערכה בין נמדר לבין מורדכיוב והראיות שהוגשו בעניין זה.
159. התובעים תיארו בכתב התביעה את עסקת הרכישה מאת מורדכיוב באופן לאקוני ביותר. הן בכתב התביעה והן בתצהירים של בנימין נמדר ושל יעקב נמדר נטען כי רכשו את חבילת היהלומים ביום 12.11.08 מחב' בינו באמצעות מורדכוב, כי החבילה היא של 421.88 קראט וכי היא נרכשה תמורת 430,000$. כן נטען שהוסכם כי מורדכיוב יוכל לקבל החבילה ולהשיב את הסכום לפי שיקול לדעתו עד יום 16.11.08. רק בחקירה הנגדית התברר כי תיאור העסקה שונה ומורכב בהרבה. החבילה נרכשה ביום 12.11.08 ואז גם שולם סכום התמורה במלואו, והעסקה הושלמה. למחרת פנה מורדכיוב לבנימין נמדר וביקש שתינתן לו האפשרות לרכוש את החבילה חזרה. יעקב נמדר העיד כי הסכים לבקשה זו משום שממילא בשוק כה תזזיתי הוא חשש לרכוש את החבילה ולא היה אכפת לו אם מורדכיוב ייקח אותה בחזרה ויחזיר הסכום ששולם. כן העיד כי אם היה כל כך מרוצה מהעסקה, לא היה מסכים להסכם של ה- 13.11.08, היינו לאופציה למורדכיוב לקנות אותה חזרה באותו מחיר. אחיו, בנימין נמדר העיד שעוד ביום 12.11.08 אמר למורדכיוב שאם יתחרט וירצה את החבילה יוכל לקבל אותה ולהחזיר התשלום וכי ביום 13.11.08 הגיע מורדכיוב עם הבן שלו וביקש להעלות הסכמה זו על הכתב וכך ערכו את ההסכם שנושא אריך 13.11.08. לא רק שגרסה זו לא מופיעה כאמור בכתב התביעה, אלא שגם בין שני התובעים ישנם הבדלים לעניין האופן שבו התפתחה העסקה.