160. נמדר לא ניסו לזמן לעדות את מורדכיוב או בנו, שיכלו לתמוך בגרסתם הן ביחס למהות העסקה שנעשתה והן ביחס למחיר. כן לא ביקשו לזמן לעדות את המתווך, קייקוב, שהראה להם את חבילת היהלומים כחודש קודם לכן.
161. למרות שהעסקה נעשתה ביום 12.11.08 ופתק ההסכם נושא תאריך 13.11.08 כמו גם השיקים שנמסרו, לא ראו נמדר לנכון לפרט את האמור לעיל בכתב התביעה או בתצהירים מטעמם.
162. בנוסף, הקבלות והחשבוניות שצירפו התובעים ואשר קיבלו ממורכדיוב, אינן תואמות את העסקה שנעשתה מבחינת הקראט של היהלומים (390.9 קראט במקום 421.88 קראט). אמנם מדובר במסמכים שהוציא מורדכיוב, אולם נמדר לא מצאו לנכון למחות ולדרוש מסמכים התואמים את העסקה, ובנימין נמדר אף העיד כי כך ביקש לכתוב מורדכיוב וכי הוא, בנימין נמדר נעתר לבקשה, וכי אין כל דבר חריג ברישום קראטורה שאינה תואמת לעסקה. המומחה מטעם הנתבעת, איציק לופטין, שלל בעדותו גרסה זו, ובהתאם לעדותו, אותה אני מעדיפה, יש חשיבות רבה בציון מדויק של הקראטורה.
163. בהיותה של תקנת השוק חריג לכלל שאין אדם יכול להעביר לזולתו יותר ממה שיש לו, כוללים התנאים לתחולת התקנה דרישה לתום לב של הקונה, אשר אינו יכול ליהנות מכך שעצם עיניו לנוכח נסיבות מעוררות חשד של העסקה.
164. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לסעיף התמורה.
165. מחומר הראיות שלפני עולה כי מורדכיוב רכש את חבילת היהלומים בלמעלה ממיליון $.
166. חבילת היהלומים נמכרה על ידי מורדכיוב לכוזהינוף ביום 15.10.08 בסך של 843,760$.
167. בהתאם ל"פתק" החתום על ידי מורדכיוב, כוזהינוף מסרו למורדכיוב את החבילה לקומיסיון, היינו לתיווך, על מנת שימכור אותו במחיר שלא יפחת מ- 2,220$ לקראט. אעיר כי גרסתו של מורדכיוב (שלא העיד לפני) הייתה כי מסר לבראשית יהלומים כביטחון, כנגד החבילה שהפקידו בידיו, ומאוחר יותר ביטחון נוסף לא נתמכת במסמך כלשהו. מכל מקום, כאמור מורדכיוב גם לא העיד לפני.
168. ביום 12.11.08 רכשו נמדר לטענתם את חבילת היהלומים במחיר של 430,000$.
169. ברגיל לא יכול להיות ספק כי מדובר במחיר נמוך באופן בלתי סביר ממחירה הרגיל של חבילת יהלומים, אולם, נמדר טוענים כי מחיר זה היה סביר, ואף לא היה מחיר אטרקטיבי במיוחד, בהתחשב בתנאי השוק באותה תקופה, תחת המשבר העולמי שהיה בענף היהלומים.
170. טענה זו אינה משכנעת בנסיבות. על פניו אין מדובר בתמורה סבירה ביחס למחיר חבילת היהלומים, והנטל להוכיח כי התמורה סבירה לפחות במידה שאין בה כדי לעורר חשד שאי בדיקתו מהווה עצימת עיניים, מוטלת על הרוצה ליהנות מההגנה הרחבה של תקנת השוק, קרי: על התובעים.