6. בהתאם להחלטה זו, הגישה המדינה שלושה תצהירים משלימים, שניתנו על ידי מר רמסיס חרבאוי, מנהל תחום משרד הממשל ויחידות הסמך בנציבות שירות המדינה, גב' איריס כלאף שהיא חשבת שכר במשרד התיירות, וכן גב' ירדנה תורג'מן סרור, שהינה סמנכ"לית בכירה למינהל ומשאבי אנוש במשרד. ביום 4.7.17 נחקרו שלושת נותני התצהירים המשלימים על תצהיריהם, ובכך בא לסיומו שלב ההוכחות. לאחריו, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לפרוש בתמצית את טענות הצדדים, ובהמשך לכך לדון ולהכריע בתובענה.
טענות הצדדים
7. לטענת התובעים, הם הוכיחו כי הם הועסקו לאורך שנים ארוכות במסגרת פעילות חיונית למשרד התיירות, וזאת במעמד תלוש מהמציאות של "נותני שירותים", תוך ששולם להם שכר מקפח שרחוק מלשקף את שעות עבודתם המרתוניות ואת המקובל בענף. התובעים טענו שבנסיבות העסקתם התקיימו כל המבחנים הרלוונטיים לצורך הכרה ביחסי עובד ומעביד, ובכלל זה מבחן ההשתלבות, מבחן הקשר האישי, משך ההעסקה ועוד. התובעים שמו את הדגש על כך שהעסקתם נעשתה בתנאי העסקת מקפחים לעומת הנהוג והמקובל בענף מורי הדרך, כשלטענתם התעריפים ששולמו להם היו נמוכים בעשרות אחוזים מאלה שנקבעו בהסכמים הקיבוציים שחלים בענף, דבר שמעצים את העוול שנגרם להם עקב העסקתם במעמד חסר בסיס של "נותני שירותים".
לטענת משרד התיירות, הוכח ממכלול העדויות והראיות, כי לא התקיימו בעניינם של התובעים המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרה ביחסי עובד ומעסיק. המשרד הדגיש, שההסכמים הקיבוציים שהתובעים מבקשים ללמוד מהם ולהחילם הלכה למעשה על יחסי עם המדינה, נחתמו בין לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל, לבין אגודת מורי הדרך בישראל, כשאין חולק שהמדינה אינה צד להם, ומכל מקום המדינה מדגיש כי גם אם התעריף שקיבלו התובעים נמוך במעט מהסכומים הנקובים בהסכם הקיבוצי, הרי שאין מדובר בפערים משמעותיים.
8. למען הסדר הטוב נציין שהתובעים זנחו בסיכומיהם (ועוד קודם לכן בתצהיריהם) את רכיב התביעה בדבר "הפסקת עבודה שלא כדין" ומכאן שדינו להידחות.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
9. כידוע, מעמדו של אדם כעובד או כנותן שירותים עצמאי אינו פועל יוצא של הסכמת הצדדים או של השם שהעניקו הצדדים למערכת היחסים ביניהם, אלא היא "דבר הקרוב לסטאטוס" (עע 14122-07-10 מכללת רמת-גן נ' פרייס (13.9.12); עע 11504-10-10 רוזין סוכנות לביטוח נ' משיח (19.3.13)), תולדה של בחינה אובייקטיבית, באמצעות שורה של מבחנים שנקבעו בפסיקה, של מכלול נסיבות ההעסקה (עע 300274/96 צדקא נ' מדינת ישראל (16.10.01); עע 1076/04 מדינת ישראל נ' שוב (11.7.05); עע 548/09 לוי נ' מוסך עלית (22.11.09); עניין פרייס (שם)). המבחן המרכזי שיש להפעילו הינו המבחן ההשתלבות, על שני פניו, מבחן ההשתלבות החיובי, וזה השלילי. כמו כן, משמשים את בית הדין מבחני משנה נוספים ובהם: מבחן הכפיפות או אופן פיקוח על ביצוע העבודה; הסכמות הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום התמורה; ביצוע העבודה באופן אישי; אופן ניכוי המיסים והדיווח לרשויות; מקום ביצוע העבודה ועוד. ההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עבודה אם לאו תיעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים, ועל פי שיקולי מדיניות.