26. רווית אביטל, בעלת המפעיל החיצוני אשר החליף את הנתבעת 1 בניהול המתחם, הצהירה כי "מר חזי שבת עדכן אותי במעמד חתימת ההסכם... [להעברת ניהול המתחם למפעיל החיצוני] כי השירות שסיפקה עדי אירועים עד לאותו מועד היה רחוק מלהיות מספק. יחד עם זאת, מר שבת שכנע אותי שייתכן שמול ההנהלה החדשה ...[התובעת] תפעל בצורה טובה יותר. מכיוון שלטעמי לכל אדם מגיעה הזדמנות להוכיח את עצמו וגם מכיוון שרצינו למנוע זעזועים כלשהם במסגרת חילופי ההנהלה במתחם, הסכמנו לנסות את שירותיה של התובעת" (פס' 4 לתצהירה). גב' אביטל הצהירה כי אף המפעיל החיצוני שבבעלותה לא היה מרוצה (בלשון המעטה) מהשירות שסיפקה התובעת (פס' 6). אף גב' אביטל הצהירה על איכות ירודה ביותר וחדר אוכל מלוכלך באופן קבוע.
27. גב' אביטל הצהירה כי תלונות של לקוחות היו דבר שבשגרה "באופן שפשוט לא יעלה על הדעת". עדה זו לא צירפה לתצהירה כל זכר כתוב "מזמן אמת" לתלונה של לקוח או לתלונה של המפעיל החיצוני כלפי התובעת.
28. קביעתי היא, שהנתבעים לא הוכיחו שהתובעת סיפקה שירות ברמה ירודה. הנתבעים טוענים כי "איכות המזון והניקיון של חדר האוכל", עוד בתקופת החוזה הראשון, "היו ברמה נמוכה ביותר"; אולם ראינו כי התכתובת שהוצגה מתקופת חצי השנה הראשונה עניינה תלונות התובעת בענין מוסר התשלומים של הנתבעת 1. ראינו את התלונה של "אלירון" בענין ערב חג, תלונה אשר זכתה לתשובה של התובעת לפיה הביקורת כוללת התייחסות למנות שלא היו ולא נבראו, וחששות בנוגע למניעים שמאחורי הביקורת המושמעת. זאת, כאשר לטענתו של מר זכרי באותה תשובה, התלונות מצדה של הנתבעת 1 החלו רק בשבועיים שקדמו לאותו מועד. ראינו, כי בתגובתו של מר שבת לתשובה זו, במקום להתייחס לטענות קשות אלה של מר זכרי, כפי שמצופה היה לראות אם טענות אלה של מר זכרי אינן אמת, מר שבת פשוט הציע לממן השתלמות לטבח על חשבונו. מר שבת העיד על עצמו כאיש עסקים עמיד מאד, שהמתחם היווה כ-3% מעסקיו (פרוטוקול ע' 71 ש' 12); ולא מצאתי הגיון עסקי בכך שמר שבת יציע, אל מול ספק המספק שירות ברמה "נמוכה ביותר", לממן לו על חשבונו השתלמות לטבח. ודוק, הנתבעים לא טענו למשל כי הנתבעת נאלצה להמשיך ולעבוד עם התובעת מפאת חוסר חלופות בשוק. לא מצאתי הגיון בכך שאם הנתבעים סברו כי רמת השירות של התובעת היתה "נמוכה ביותר", ובהעדר טענה לקשיי איתור ספק חלופי, תתקשר הנתבעת 1 בחוזה השני (גם אם החוזה השני שיפר את התנאים עבור הנתבעת 1 ואפשרה לה ליתן התראה קצרה יותר בענין סיום ההתקשרות (השוו 60 יום בסעיף 37 לחוזה הראשון, ל-30 יום בסעיף 2(א) לפרק "בטחונות ופיצויים" בחוזה השני). לא מצאתי הגיון בכך שנוכח רמת שירות "נמוכה ביותר", ישתפו הנתבעת 1 ומר שבת את המפעיל החיצוני שנטל מהנתבעת 1 את ניהול המתחם בכך שאינם מרוצים מרמת השירות של התובעת, אך דווקא ימליצו לו להמשיך את ההתקשרות עם התובעת. לא שוכנעתי שחברה עסקית כמפעיל החיצוני, הנוטלת על עצמה ניהולו של מתחם אירוח, תתנדב להמשיך בהתקשרות עם ספּק הסעדה שסיפק עד אז שירות "רחוק מלהיות מספק" (פס' 4 לתצהירה של רוית אביטל) מתוך נימוק עיקרי בדבר אמונה בדבר מתן הזדמנות לכל אחד להוכיח את עצמו (לצד שיקול בדבר מניעת זעזועים, שהוא אמנם מובן יותר). לאור כל האמור לעיל, מצאתי טעם בדברי התובעת, שטענות הנתבעים בענין רמת השירות הועלו בדיעבד במסגרת ניסיון להימנע מתשלום לתובעת (פס' 54 לסיכומי התובעת).