גב' פרג'ון טענה כי הבטחות התובעת לשפר את השירות עלו בישיבה מול סיגל חן, מנהלת המתחם בתחילת ההתקשות (היא הנתבעת 3) ומול מר שבת (ע' 97 ש' 8-11); אולם מר שבת העיד דווקא כי בתקופה שסיגל עבדה אצל הנתבעת 1, סיגל חשבה שהשירות והאוכל טובים (ע' 77 ש' 15).
24. אף נסיבות חתימת החוזה השני אינן משקפות מצב שבו הנתבעת 1 סבורה שרמת השירות של התובעת נמוכה ביותר. לא מצאתי הגיון עסקי רב בטענת הנתבעים לפיה נוכח רמת שירות נמוכה ביותר מצד התובעת, בחרה הנתבעת 1 להתקשר בחוזה חדש מול התובעת. בסעיפי ה"הואיל" בפתח החוזה השני, אין זכר לכך שהחוזה השני נחתם נוכח תלונות בענין רמת השירות של התובעת. אמנם יש בחוזה השני הרעה בתנאים מרכזיים בהתקשרות, כגון במחירי המנות. אולם לא זו בלבד שהנתבעים לא טענו בכתב הגנתם שהנתבעת 1 דרשה ירידת מחירים עקב רמת השירות הנמוכה; הם לא ציינו כלל את עובדת ירידת המחירים בטענותיהם שם בענין נסיבות חתימת החוזה השני. כפי שכבר נזכר, הנתבעים טענו בענין הסיבה לחתימה על החוזה השני, כי "ההסכם השני נועד לחדד ולהבהיר ביתר פירוט חלק מההוראות נשוא ההסכם הראשון, ובמקרים מסוימים אף לעדכן חלק מהוראות אלו בהתאם להסכמות מחודשות אליהם הגיעו הצדדים" (פס' 26); צוין "שינוי מחירון הארוחות" (פס' 28), אך הנתבעים לא ראו חשיבות בציון שמדובר בהורדת מחירים, לא כל שכן הורדת מחירים עקב רמת שירות נמוכה. בכך שבחוזה השני (סעיף 1 בע' 5 לחוזה השני) בדומה לחוזה הראשון (סעיפים 15, 26 לחוזה הראשון) התחייבה התובעת לספק שירות ברמה גבוהה, לא מצאתי ראיה לכך שטענות הנתבעת 1 בענין רמת השירות של התובעת היוו הסיבה האמתית לרצונה לתחום על החוזה השני. ודוק, ההבדל בנוסחים בענין זה בין החוזים הוא בכך, שבחוזה השני התחייבה התובעת לספק שירות ברמה "מעולה" ובחוזה הראשון היא התחייבה ליתן שירות ואיכות מזון "ברמה גבוהה"; ואילו טענות הנתבעים כיום אינן כי התובעת סיפקה תחילה שירות ברמה גבוהה שלא הגיע לכדי רמה מעולה, אלא שמלכתחילה השירות של התובעת היה ברמה נמוכה ביותר. על רקע טענה זו, ההבדל בנוסחים אינו מצביע על כך שהחוזה השני נחתם עקב תלונות חמורות שכאלה על רמת השירות של התובעת.
25. לטענת הנתבעים, הטוענים כי רמת השירותים של התובעת היתה נמוכה ביותר, "...שכנעה הנתבעת [1] את המפעיל [החיצוני שהחליף את הנתבעת 1 בניהול המתחם] להיכנס בנעליה בכל הנוגע להסכם בינה לבין התובעת. זאת, על אף שלא הייתה לה כל חובה לעשות כן ועל אף שהיה ביכולתה בנסיבות אלו להודיע על ביטול ההסכם השני בהתראה של 30 יום בלבד" (פס' 34 לכתב ההגנה). מר שבת בעל הנתבעת 1 (בשרשור) העיד "המלצתי לקחת אותו, אני חשבתי שזה לא נכון לפטר אותו באותה עת....אני מאמין הוא לא בנאדם רע, או לא רוצה, אין לו את היכולות, אני חשבתי שאם רווית [רווית אביטל, בעלת המפעיל החיצוני], אני הכרתי את רווית שהיא אישה אסרטיבית ומבינה במ[]לונאות, חבל שהיא תעשה שינויים ואחר כך תצטער עליהם, ניהול מטבח זה לא פשוט, אם תקח אותו זה עדיף" (ע' 84 ש' 10-15).