ככל שמדובר בהגשת מספר קטן של מנות לתיירים בארוחה שעיקרה גלאט, אני יכול לקבוע על סמך ניסיוני שקבלני ההסעדה פשוט מגישים מנות גלאט לכל הסועדים וסופגים את העלות הנוספת בגין התיירים במקום לנסות ולגלגל את העלות על מפעיל המלון" (פס' 42 לחוות הדעת).
48. בענייננו אין מדובר בחוזה בהתנהגות, אלא בחוזים בכתב בין שני גופים עסקיים. בחוזה הראשון נקבע בענין כשרות מיוחדת:
"עבור שדרוג כשרות גבוהה כמו רובין, לאנדאו, מחפוד, שארית ישראל ועטרה תשולם תוספת של 25% לאדם לסך כל הארוחות.
עבור שדרוג כשרות בינונית כמו שיטת בית יוסף, אוירבך תשולם תוספת של 5 ₪ לכל הארוחות".
בחוזה השני נקבע בענין כשרות מיוחדת:
"כשרות מיוחדת כגון מחפוד, רובין, לאנאו, שארית ישראל ועטרה ישולם תוספת של 25% למחיר
בית יוסף אוירבך וכ"ו ישולם ללא תוספת מחיר".
במחירון החוזה הראשון, ענין הכשרות המיוחדת הוא היחיד שלגביו רשום לא רק תוספת של אחוזים אלא תוספת של אחוזים לאדם "לסך כל הארוחות". אולם התובעת לא טענה בענין נוסח זה; לא נטען כי פרצה מחלוקת בענין חיוב עבור כשרות מיוחדת לפני חתימת החוזה השני; ובחוזה השני לא מופיע נוסח בדבר תוספת "לסך כל הארוחות".
49. הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעים בענין הכשרות. הרי טענת התובעת לא היתה כי הוסכם בחוזים בינה ובין הנתבעת 1 כי כאשר ישנם סועדים הזקוקים לכשרות מיוחדת, המנות לכל האורחים במתחם עבור אותה ארוחה יהיו בכשרות המיוחדת. טענתה היתה, כי מנהלי הנתבעת ומשגיחי כשרות הנחו את התובעת שכך יש לפעול. הנטל להוכיח טענה עובדתית זו, רבץ לפתחה של התובעת. התובעת לא העידה אף משגיח כשרות. למעט סיגל חן (הנתבעת 3), התובעת גם לא העידה כל מנהל של המתחם. אף אם התובעת הניחה תחילה כי הנתבעים יעידו את מנהלי המתחם מטעמם, משהתברר עם הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים 1 ו-2 שהם אינם עושים זאת, היה על התובעת, הנושאת בנטל להוכיח את טענתה לפיה מנהלי הנתבעת 1 הנחו אותה להגיש ארוחות בכשרות מיוחדת כל הסועדים ולא רק לחלקם, לבקש להעידם מטעמה (בענין זימון בידי תובע הנושא בנטל הוכחה, אפילו של בעל דין היריב עצמו כעד מעטמו אם ברור שזה אינו מתכוון להעיד בשם עצמו, ראו סעיף 7 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ו-רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' משה, פ"ד סא(1) 834 (2006)). ראו גם דבריו של פרופסור קדמי: "מקום שצד נמנע מהצגת ראיה התומכת ביריבו – על היריב לדאוג להצגתה; והוא לא יכול להינות מאי הצגתה על-ידי בעל הדין המחזיק בה אלא אם הלה מונע זאת ממנו" (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1901 (2009)).
50. סיגל חן (הנתבעת 3), שהייתה מנהלת המתחם מטעם הנתבעת 1 בתקופה מסוימת וחתמה על החוזה הראשון מטעם הנתבעת 1 מול התובעת, הצהירה: