לי נראה, כי הדיבור "כמו כן רשימה של פריטים נוספים שיתווספו ידנית לנספח" נרשם בקובץ טיוטה לחוזה, ולא נמחק במעמד החתימה הסופית על החוזה. אולם, כאמור, התובעת לא טענה כי היא לא קראה את החוזה לפני החתימה או שהנתבעים הכניסו מלל בלתי מוסכם לחוזה במרמה.
120. המסקנה לפיה דין טענות התובעת בענין ציוד להידחות מתחזקת, נוכח התמונה העולה מהראיות בענין נסיבות עזיבת התובעת את המתחם. התובעת הגישה הודעת דוא"ל מיום 11.9.2013, של גב' רווית אביטל בעלת המפעיל החיצוני שהחליף את הנתבעת 1 בניהול המתחם, בה הודיעה לתובעת על מימוש זכותה לסיים את ההתקשרות עם התובעת בתוך 30 יום. התובעת לא פירטה תחילה בענין נסיבות עזיבתה את המתחם, וממילא לא טענה כי מאן דהו החליף לה את המנעולים באישון ליל; והנה אנו רואים כי התובעת קיבלה התראה בת 30 יום לעזיבת המתחם. אם ציוד במטבח ובחדר האוכל היה של התובעת, והתובעת נותרה במקום למשך זמן שאפשר התארגנות, מדוע התובעת לא לקחה את מה (שלטענתה) שלה? אם הנתבעים מנעו ממנה לקחת את ציודה, מדוע, כאשר ידעה התובעת לפנות בכתובים על דברים אחרים כגון איחורים בתשלום, אין כל זכר כתוב בזמן אמת לטענה לפיה הנתבעים מונעים ממנה לקחת ציוד השייך לה? השאלה הרטורית הזו נשאלת ביתר שאת נוכח גרסת התובעת העדכנית, לפיה הוסכם על העברת הציוד לבעלות הנתבעת 1 אולם הנתבעת 1 לא שילמה עליו: כאשר עולה לכאורה באופן ברור מהחוזה השני שהבעלות בכל הציוד כבר עבר לנתבעת 1, מתבקש היה להעמיד דברים על דיוקם בכתב "בזמן אמת", חלף המתנת זמן רב עד להגשת התביעה (ואי-הבהרתם גם בכתב התביעה). אף זאת מצביעה על כך, שיש לקרוא את סעיף 18(1) לחוזה השני כפי שהוא כתוב, שהוסכם בו, במועד חתימה החל לאחר שהתובעת כבר פעלה במקום במשך כ-8 חודשים, כי כל המחוברים והמיטלטלין במקום, "לרבות הציוד במטבח ובחדר אוכל", בבעלות הנתבעת 1.
121. התובעת העלתה טענה בסיכומי התשובה, שאותה ביקשו הנתבעים למחוק מהם מפאת הרחבת חזית. הטענה היא, שגם אם הגיוני שהתובעת תסכים להותרת ציוד בסך מאות אלפי שקלים שהיא רכשה במתחם הנתבעת 1 נוכח תקופת התקשרות בת 5 שנים, אין הגיון שתעשה זאת בחוזה השני שבו הוקנתה לכל צד לסיים את ההתקשרות בתוך 30 יום (פס' 11 לסיכומי התשובה). ראשית, מדובר בחוזה מסחרי בין שני גופים עסקיים, בו הסכימה התובעת גם לבעלות הנתבעת 1 בציוד וגם לזכות הנתבעת 1 לסיים את ההתקשרות בתוך 30 יום. שנית, גם בחוזה הראשון, שהוא אמנם לתקופה בת 5 שנים, הוקנתה לנתבעת 1 זכות לסיים את ההקשרות תוך 90 יום (שם, סעיף 37).