22. תימוכין נוספים לקביעתו של בית משפט קמא ניתן למצוא בעדותו של רו"ח הכהן, שייעץ למערערים בזמן אמת בנוגע להיבטי מס הקשורים לעסקה. לדבריו, הובהר לו על ידי המערערים שהתמורה הכוללת עומדת על סך 120 מיליון ₪, והוא נתבקש לחוות דעתו לגבי פיצולה לשני רכיבים. במילותיו:
"ש. ב-2007 כשבחנת את העסקה, מה בחנת?
ת. לא בחנתי את העסקה אלא קיבלתי מידע על משא ומתן שנסגר עקרונית לפיו התמורה הכוללת תהיה כ-120 מיליון ₪ ואז התעורר הצורך בפיצול התמורה בין מרכיב אי התחרות לבין המוניטין של יד יצחק.
[...]
ש. אתה למעשה ייעצת למערערים מה הסכום שיש לדרוש כתשלום לאי התחרות?
ת. לאחר עיון – כפי שכתוב בתצהיר וגם לפי מיטב זיכרוני אני חיוויתי את דעתי בדבר גובה התמורה המיוחסת, אי תחרות כפי שהוצגה בפניי שהייתה 30 מיליון עבור אי התחרות ו-90 מיליון עבור המוניטין.
ש. לאחר שהצדדים כבר סיכמו על אותם סכומים, נכון?
ת. את יינות ביתן איני מכיר והוצג בפניי מידע לפיו הקונה מוכן לשלם 120 מיליון עבור העסק בכללותו כולל מרכיב אי התחרות.
ש. האם המערערים הציגו בפניך נתונים לפיהם יינות ביתן מסכימה לשלם 90 מיליון עבור הפעילות ו-30 מיליון עבור אי התחרות?
ת. הם לא הציגו בפניי נתונים על הסכמתה של יינות ביתן אלא מסרו לי את התמורה הכוללת המוסכמת.
ש. הם באו להיוועץ אתך האם הסכום שנקבע או שהם רוצים להסכים עליו לצורך אי תחרות הוא הסכום הראוי?
ת. היה ברור לשנינו שהתמורה הכוללת היא 120 מיליון ועצתי או התייחסותי התבקשה האם פיצול שלפיו 30 מיליון עבור אי תחרות ו-90 מיליון עבור מוניטין הגיוני ומתקבל על הדעת ויחזיק מעמד גם לצרכי מס הכנסה ומע"מ" (פרוטוקול מיום 6.12.2012, עמ' 77-76).
על פני הדברים, דברים אלה מתיישבים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי פיצול התמורה לא נעשה מלכתחילה מתוך ניסיון להעריך באופן אמיתי ובנפרד את שווי הפעילות והמוניטין של יד יצחק מן העבר האחד (הסכם המכירה), ואת שוויה של התחייבות המערערים לאי-תחרות מן העבר השני (הסכם אי התחרות). חלף זאת, התמונה המצטיירת היא כי הפיצול נעשה בדיעבד, ובדיקת רואה החשבון נדרשה על מנת להבטיח שהוא "יחזיק מעמד גם לצרכי מס הכנסה ומע"מ".
23. שוב, מנגד, ניתן היה לטעון כי מבחינתה של יינות ביתן, התמורה הכוללת בסך 121 מיליון ₪ נקבעה לאחר שקלול התחייבות המערערים שלא להתחרות בה (בנוסף להתחייבות הנפרדת של יד יצחק). לפי קו טיעון זה, אין מדובר בפיצול מלאכותי, כי אם בחלוקה הגיונית של התמורה הכוללת שחושבה לפי שווי הפעילות של יד יצחק בצירוף שווי התחייבות המערערים לאי-תחרות. דא עקא, ששוב אנו חוזרים לכך שלא הובאה ראיה לכך, ומלבד עדותם של המערערים עצמם, נותרה לנו עדותו הנ"ל של רו"ח הכהן. זו כאמור עולה בקנה אחד עם קביעתו של בית משפט קמא כי הפיצול נעשה כחלק מניסיון "לתפור" את העסקה בצורה המיטבית מבחינה מיסויית, ולאו דווקא מטעמים הנעוצים בשוויים הכלכלי האמיתי של רכיבי העסקה.