15. נוסף על האמור, טען המשיב כי בבחינת מכלול הנסיבות יש להביא בחשבון שניתן לעותר מעמד של תושב ארעי בישראל מטעמים הומניטריים, דבר המהווה ממילא פתרון הולם בעניינו.
16. לאחר מספר הצעות לפשרה מטעם המשיב, שלא צלחו, ביום 3.7.2017 נערך דיון בעתירה. בהחלטה מאותו יום הוצא צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תוענק לעותר אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, וכן ניתן צו ביניים לפיו תיאסר הרחקתו של העותר מישראל עד למתן פסק הדין בעתירה.
ההליך לאחר מתן צו על תנאי
17. בתצהיר התשובה לצו על תנאי, הדגיש המשיב כי עניינו של העותר הובא לפני שר הפנים, שהחליט להעניק לעותר מעמד של תושב קבע מטעמים הומניטריים. זאת, בצירוף לעובדה כי העותר כבר שוהה בישראל באשרת תושב ארעי מזה כשנה, מביאים לכך שבתוך שנתיים הוא יוכל להגיש בקשה לקבלת אזרחות לפי חוק האזרחות, התשי"ב-1952. בכך ניתן לעותר פתרון הולם והעתירה מתייתרת מבחינה מעשית. לגופו של עניין, חזר המשיב על טענותיו המפורטות מעלה. בתשובתו הוא עמד על הצורך של מדינת ישראל להתמודד עם התופעה ההולכת וגוברת של נסיונות לקבלת מעמד אזרח בישראל בטענות כזב. מכאן חשיבותה הרבה של הבחינה הקפדנית בדבר קיומו של קשר משפחתי מהותי בין הילד המאומץ לבין ההורה המאמץ שמכוחו מוגשת הבקשה למעמד. שמא, לשיטת המשיב, כל נישואי הורה ביולוגי שאינו זכאי לשבות, עם זכאי לשבות, יקנו אוטומטית אזרחות לילדיו הקטינים של ההורה שאינו זכאי כאמור, כל עוד הם גרים עמו. תוצאה זו עומדת בסתירה לתכלית חוק השבות.
18. ביום 15.11.2017 נערך לפנינו דיון נוסף בעתירה, בו הצדדים חזרו על טענותיהם. במהלך הדיון עלה חוסר בהירות באשר למסמכים המתורגמים השונים שצורפו לעתירה. כך, התגלו סתירות לכאוריות בין המצוין במסמכים השונים באשר לתאריך הלידה של העותר, שם משפחתה של עותרת 2 והמועד שבו שונו שמות הורי העותר בעקבות האימוץ. כן עלתה סתירה לכאורית נוספת בין המסמכים השונים מטעם הרשויות האוזבקיות באשר למועד שבו ניתנה החלטת האימוץ (שכונתה על ידי העותר "פסק הדין לאימוץ"). כך, במסמך שכותרתו "העותק הארכיוני של החלטת ראש המועצה" (החלטת האימוץ) מצוין כי החלטה זו ניתנה ביום 10.3.1997, בעוד שבמסמך שכותרתו "אישור על אימוץ" מטעם "רפובליקה אוזבקיסטן" צוין כי החלטת האימוץ ניתנה ביום 10.8.1997. בנוסף, במסמך אחר שכותרתו "אישור" מטעם "מחלקת רישום צווי מעמד אזרחי" צוין כי החלטת האימוץ ניתנה ביום 10.9.1997. לפיכך, בסיום הדיון ניתנה החלטה המורה לעותרים להגיש הודעת הבהרה בנוגע לסתירות המפורטות. במסגרת הודעת ההבהרה התבקשו העותרים לפרט גם את המועד המדויק שבו הוגשה הבקשה לאימוץ העותר ואת הסיבות לעיכוב הטיפול בה, ככל שאכן חל עיכוב כאמור, לרבות התייחסות לשאלה האם אכן היה קושי באיתור האב הביולוגי של העותר לצורך השלמת ההליך.