11. באשר לתקופה שלאחר דחיית הבקשה הראשונה בשנת 1998 והפירוד שנוצר בין העותר שנותר באוזבקיסטן, תחילה לבין עותר 3 שעלה לישראל בשנת 1998 ואחר כך לבין עותרת 2 שעלתה לישראל בשנת 2004, נטען כי אין בסיס לטענת המשיב לפיה לא התנהל תא משפחתי בין העותרים בתקופה זו. כן נטען כי אין לאפשר למשיב לדחות את הבקשה השנייה בתואנה כי התא המשפחתי חדל מלהתקיים, שעה שהדבר נגרם אך בשל החלטת המשיב לדחות את הבקשה הראשונה שלא כדין. כך או אחרת, לגישת העותרים, יש לבחון את טיב הקשר בין בני משפחה ובעיקר בין העותר לבין עותר 3, בתקופה שקדמה להליך האימוץ, ולא בתקופה שלאחר השלמת ההליך.
12. על כן, הפנו העותרים טענות רבות במישור המינהלי נגד החלטת המשיב בעניינם. נטען בין היתר כי נפלו פגמים רבים בהליך קבלת ההחלטות; כי הן לא בוססו על תשתית עובדתית מספקת; כי המשיב התעלם מהראיות שהונחו לפניו; כי הן לקוניות באופן שאינו מקיים את חובת ההנמקה המוטלת על רשות מינהלית; כי המשיב הסתמך על טעמים זרים; וכי מדובר בהחלטות החורגות ממתחם הסבירות.
תגובת המשיב
13. המשיב טען מנגד כי בנסיבות המקרה לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו, מכאן שדין העתירה והבקשה למתן צו ביניים להידחות. יצירת קשר משפחתי עם יהודי אינה מקימה אוטומטית זכות לשבות. לשם קבלת זכות לשבות יש להצביע על קשר משפחתי מהותי. לנוכח סמיכות הזמנים בין מועד אימוצו של העותר לבין המועד שבו הגיש את הבקשה הראשונה לקבלת מעמד בישראל, ובשים לב לכך שהאימוץ נעשה על סף הגיעו לגיל בגרות, ניכר כי האימוץ נעשה בעיקר כדי לזכות במעמד, ולא מתוך זיקה משפחתית אמיתית. לפיכך, מוטל על כתפיו של העותר נטל מוגבר לשכנע בדבר כנות האימוץ, ולא עלה בידו להרים נטל זה. נטען כי אף אם התקיים קשר כלשהו בין העותר לבין עותר 3 בשנים שלפני הליך האימוץ, לא הוכח טיבו. כמו כן, סמוך לאחר השלמת האימוץ עלה עותר 3 לישראל בעוד שהעותר נותר באוזבקיסטן, תחילה עם אמו ולאחר מכן בגפו. החל ממועד זה ועד למועד שבו הוגשה הבקשה השנייה, לא התקיים בין השניים תא משפחתי ממשי במשך כ-16 שנים. בנסיבות אלו החשש מתעצם כי לא מדובר באימוץ כן ואמיתי.
14. בנוסף, קיימת אי-בהירות באשר למועד הגשת הבקשה הראשונה ובאשר למניעים שעמדו בבסיס הליך האימוץ. בהקשר זה הפנה המשיב לסתירות לכאורה בדברי העותרים במסגרת ראיונות שנערכו עמם. הוטעם כי בקשת העותרים נבחנה לפני ולפנים וניתנה להם ההזדמנות לצרף ראיות ומסמכים המאששים את קיומו של אימוץ ממשי. משלא השכילו לשכנע בכך, נדחתה בקשתם כדין ואין מקום להתערבות.