26. העותר בענייננו (שאינו יהודי) ביקש כאמור לקבל מעמד של עולה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות בהיותו ילדו המאומץ של עותר 3 (שהינו יהודי). מקרים כגון אלו מוסדרים בנוהל היוצא מנקודת הנחה כי התיבה "ילד [של יהודי]" שבסעיף 4א(א) האמור אוצרת בחובה גם את ילדו המאומץ של יהודי. כאמור, בחינת הזיקה המשפחתית לצורך הקניית מעמד מכוח הסעיף היא בחינה מהותית של קשר גורל. אם כך על דרך הכלל, מקל וחומר שנכונים הדברים שעה שבקשת המעמד נעשית מכוח קשר משפחתי שנוצר אגב אימוץ. כך, סעיף ב.4 לנוהל קובע כי יראו בילד שאומץ על ידי יהודי כילדו לעניין חוק השבות, ובלבד שתצורפנה ראיות התומכות במסקנה כי מדובר באימוץ כן ואמיתי, הכולל קשר רצוף עם המאמץ וכוונה ממשית ליחסי הורות. זאת, שמא ינוצל חוק השבות לרעה ויירקמו קשרי אימוץ מעושים רק לצורכי קבלת מעמד בישראל, דבר החותר כאמור תחת התכלית שביסוד סעיף 4א(א) לחוק השבות (עניין פוזרסקי, פסקה 29).
27. ברוח זו ממשיך הנוהל וקובע בסעיף ג.3 כי: "יש לשים לב למועד האימוץ – אם מדובר באימוץ שנעשה בסמוך להגשת הבקשה לעולה או באמור להגיע הקטין לבגרות – יש לבדוק לעומק את כנות האימוץ ע"מ לוודא כי האימוץ לא נעשה לשם הקניית זכאות לקטין למעמד בישראל, במקרים אלו יש להזמין את המאמצים לשימוע (אם המאומץ מעל גיל 12 יש לזמנו גם)." (ההדגשות הוספו – ד"מ). אם כן, סמיכות זמנים בין מועד האימוץ לבין מועד הגיע הקטין המאומץ לבגרות או מועד בקשתו לעלות, מהווה גורם "מחשיד" ביחס לכנות האימוץ (עניין לזרב, פסקה 12; עניין פוזרסקי, פסקה 22; בג"ץ 5020/08 פולטורצקי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (12.9.2013) (להלן: עניין פולטורצקי))). על כן במקרים מעין אלה יש לערוך בדיקה קפדנית באשר לטיב הקשר בין המאומץ לבין המאמץ.
28. בענייננו, נראה כי שני התנאים החלופיים המנויים בסעיף ג.3 לנוהל המאפילים על כנות האימוץ, מתקיימים גם יחד – הליך אימוצו של העותר הושלם חודשים ספורים בטרם הגיעו לגיל 18 ואף בטרם הוגשה הבקשה הראשונה לעלות לישראל. לכן, משילוב הוראות סעיפים ב.4 ו-ג.3 לנוהל דומה כי בקשת העותר לעלייה צריכה להיבחן בסטנדרט קפדני ביותר.
29. העותרים טענו כי אין תחולה לסעיף ג.3 לנוהל בנסיבות המקרה. הם הטעימו כי הליך האימוץ הושלם כחמישה חודשים בטרם הגיע העותר לגיל בגרות ולא כחודש כפי שטען המשיב. כן לשיטתם, המועד הרלוונטי לבחינת סמיכות הזמנים כאמור הוא מועד הגשת הבקשה לאימוץ, ולא מועד השלמת הליך האימוץ. נטען כאמור, כי הם פתחו בהליך האימוץ עם הגשת בקשתם הראשונית לכך ביום 14.5.1994, כשלוש שנים עובר להגיע העותר לגיל בגרות ולהגשת הבקשה הראשונה לעלייה. הליך האימוץ התמשך עד לשנת 1997 לא בגללם, אלא בשל סרבול כללי של הליכי אימוץ במדינת אוזבקיסטן ומשום שהיה קושי במציאות אביו הביולוגי של העותר לצורך קבלת הסכמתו לאימוץ.