30. דין טענות אלו להידחות. באשר לטענה הראשונה, ברי כי הליך האימוץ הושלם בסמיכות להגיע העותר לגיל 18, ולעניין זה אין נפקא מינה אם ההליך הושלם חמישה חודשים או חודש אחד לפני מועד זה. באשר לטענה השנייה, יש לציין שבדיון שנערך לפנינו ביום 15.11.2017 ציין בא-כוח המשיב, כי אילו הבקשה אכן הייתה מוגשת בשנת 1994 או בהיות העותר בן 16, "יכול להיות שהיינו מסתכלים על זה קצת בצורה אחרת" (פרוטוקול הדיון 15.11.2017, עמ' 5, שורות 22-16). כך או אחרת, טענת העותרים לפיה הגישו את הבקשה ביום 14.5.1994 וכי ההליך התעכב מהטעמים שצוינו, לא גובתה ולוּ בבדל של ראיה. הבקשה לא צורפה באופן שמאשש את מועד הגשתה, לא צורף תצהיר האב הביולוגי או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לבסס ולוּ במעט את הסיבות הנטענות להתמשכות הליך האימוץ עד לשנת 1997.
31. ויוטעם, שאלת כנות האימוץ תיבחן על פי תשתית ראייתית המשתנה בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו (עניין לזרב, פסקה 12; עניין פולטורצקי, פסקה י"א; עניין סמוילוב, פסקה 14). בשלב הראשון הנטל רובץ לפתחו של מבקש המעמד להציג ראיות המבססות לכאורה את זכאותו (עניין פולטורצקי, פסקה ט"ו; בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 929-928 (10.12.2003) (להלן: עניין מקסימוב); בג"ץ 10352/05 פסחוב נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין (27.7.2008)). כן הובהר בפסיקה כי עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה עשויה להשתנות מעניין לעניין (עניין פולטורצקי, פסקה י"א). ככל שעמד המבקש בנטל הראשוני להבאת ראיות כאמור, תקום לו "חזקת הזכאות", אותה יסתור המשיב אם יציג ראיות מינהליות המקימות חשד מבוסס באשר לטיב האימוץ, לכל הפחות (עניין מקסימוב, עמ' 929-928). עוצמת הראיות המינהליות הנדרשות כדי לסתור את חזקת הזכאות, תלויה בין היתר "באיתנותה של חזקת הזכאות, שמידתה נגזרת מעוצמת הראיות המינהליות שהביא המבקש לביסוסה" (שם). בהקשר זה אוסיף כי במקרים כבענייננו, שבהם מתקיים אחד התנאים ה"מחשידים" המפורטים בסעיף ג.3 לנוהל, לא כל שכן כאשר מתקיימים שניהם גם יחד, לשם גיבוש חזקת הזכאות, יש להכביד את הנטל המוטל על כתפיו של מבקש המעמד לשכנע כי מדובר באימוץ כן ובכוונה ממשית ואמיתית ליחסי הורות.
32. ואכן, לאחר בחינת התשתית העובדתית שנפרשה לפנינו, עולים ספקות ממשיים באשר לקיומו של תא משפחתי ממשי בין העותר לבין עותר 3, ומכאן שלא נמצא כי העותרים עמדו בנטל האמור.