33. באשר לבחינת טיב הקשר בין העותר לבין עותר 3 בתקופה שקדמה להליך האימוץ. חומר הראיות שצורף לעתירה אומנם מצביע על קיומו של קשר כלשהו בין השניים, אך יש בסיס לטענת המשיב לפיה טיבו של קשר זה לא הוכח כדבעי. נטען כי עותרים 3-2 חיו יחד החל משנת 1984 ומאז שימש עותר 3 כאביו המאמץ בפועל של העותר. אלא שלא הובאה כל ראיה חותכת לכך. אדרבה, עותרים 3-2 נישאו זה לזו רק בשנת 1994, שנים בודדות בטרם הושלם הליך האימוץ. כל שצירפו העותרים לעניין זה הוא מספר תמונות משותפות של העותרים ושל דניס, בנו הביולוגי של עותר 3; תעודת אימוץ של העותר; החלטת האימוץ; מסמך אישור על אימוץ; מסמך אישור בדבר שינוי פרטי לידה לאחר האימוץ; מסמך רישום צו בדבר לידה.
34. ספק אם יש בראיות המתוארות כדי ללמד על כך שבכל התקופה שבין השנים 1984 ל-1998 התקיים בין העותר לבין עותרים 2 ו-3 תא משפחתי ממשי ויחסי הורות בין העותר לבין עותר 3, מן הבחינה המהותית. זאת ועוד, בדיון שנערך לפנינו ביום 15.11.2017 התבקש בא-כוח העותרים להבהיר את הסתירות הלכאוריות שעלו בחלק ממסמכי האימוץ שצורפו, וכך גם צוין בהחלטתנו מאותו יום. בהודעת ההבהרה מטעם העותרים מיום 14.12.2017 אכן יושבו חלק מהקשיים האמורים. ברם, בהודעה זו בלטה בחסרונה התייחסותם של העותרים לסתירה שתוארה ביחס למועד שבו ניתנה החלטת האימוץ. כאמור, בשלושה מסמכים שהוצגו על ידי העותרים כמסמכים רשמיים מטעם הרשויות באוזבקיסטן, מצוינים מועדים שונים וסותרים שבהם ניתנה החלטת האימוץ. המשיב אומנם לא חלק על עצם האימוץ להלכה אלא על האימוץ למעשה. אף על פי כן, סתירה זו – שלא זכתה להתייחסות העותרים – מעוררת קושי בדבר התשתית הראייתית, שממילא אינה איתנה. גם עיינתי בתמונות שצורפו בנספח 35 לעתירה, ואין בהן לבדן כדי לבסס את קיומו של קשר הורי בין העותר לבין עותר 3. לאור האמור, חרף טענת העותרים כי "הוצגו מטעמם מסמכים וראיות מנהליות רבות [...] המוכיחות מעבר לכל ספק, כי לא רק שהאימוץ של העותרים הינו כן ואמיתי, אלא אף שהתקיימו בין העותרים 1 ו-3 יחסי הורה וילד שנים רבות בטרם נישואי העותרים 3-2..." – עיון יסודי בחומר שצורף מעלה כי לא כך הם פני הדברים. כפי שהובהר לעיל, קיים ספק בלתי מבוטל בדבר טיבו של הקשר בין העותר לבין עותר 3 בתקופה שקדמה להליך האימוץ, שלגביה רב הנסתר על הגלוי.
35. נוסף על האמור, מגרסאות העותרים כפי שנמסרו בראיונות שנערכו עמם במשרדי המשיב ביום 18.2.2016, עולה ספק באשר למניעים שעמדו בבסיס האימוץ ואף בבסיס נישואיהם של עותרים 2 ו-3. כך, כאשר נשאל עותר 3 מדוע אימץ את העותר רק בשנת 1997 בעוד שלטענתו הוא מהווה עבורו כאב עוד משנת 1984, השיב כי: "רציתי שיהיה לנו אותו שם משפחה, הוא קרא לי אבא מהתחלה. אבל, בהתחלה, לא חשבנו על זה. רק כאשר התחלנו לדבר על עלייה לארץ, רצינו שגם אנטון יעלה יחד אתנו, שנעלה עם כל המשפחה. אני רציתי לשלוח אותו לארץ ללמוד, אך לא הייתה לי אפשרות כזאת" (נספח 32 לעתירה, פרוטוקול ראיון עם עותר 3 מיום 18.2.2016, עמ' 4 (להלן: פרוטוקול ראיון האב)). עותרת 2 השיבה על שאלה זו כך: "מ-1984 עד 1994 לא היינו נישואין בכלל. אחרי שהתחתנו, התחלנו את הליך האימוץ. לא יכולנו לאתר את הגרוש שלי (את אביו הביולוגי של אנטון) על מנת לקבל ממנו הסכמה לאימוץ. בגלל זה, כל ההליך לקח שנים" (נספח 32 לעתירה, פרוטוקול ראיון עם עותרת 2 מיום 18.2.2016, עמ' 9 (להלן: פרוטוקול ראיון האם)). במענה לשאלה מדוע התחתנו השניים רק כ-10 שנים מהמועד שבו החלו לחיות יחד, השיבה עותרת 2 כי "לא היה צורך בנישואין. רק כאשר הבן הגדול שלי נכנס לכלא וכדי לבקר אותו ביחד (אני ואלג) היינו צריכים להיות נישואין. אז, התחתנו" (פרוטוקול ראיון האם, עמ' 6). הנה כי כן, נראה כי גם אין בגרסאות העותרים בראיונות שנערכו עמם כדי לפזר את הערפל סביב טיבו של הקשר בין העותר לבין עותר 3 או לבסס את כנות האימוץ. כל שכן כאשר עולה מדבריהם כי האימוץ נעשה בעיקר לצורך קבלת מעמד בישראל, וכי ייתכן אף שהנישואין נעשו בשל מטרה משנית של ביקורם בבית הכלא בו נכלא בנה השני של עותרת 2.