16. השלב הראשון והחשוב בבואנו לפרש הוראת חוק היא בחינת לשון החוק כאשר במסגרת זאת "אין לתת לחוק משמעות שלשונו אינה מסוגלת לסבול" (רע"א 8565/10 נאסר עמאש ואח' נ' הוועדה לתכנון ובניה שומרון [פורסם בנבו] (מיום 27.9.12))).
17. ר' גם דבריו של כבוד השופט פוגלמן בבר"מ 6372/15 שלומית זרביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]:
" כידוע, השלב הראשון במסע הפרשני הוא בחינת מרכיב הלשון. בשלב זה מחלץ הפרשן את המשמעויות שיש להן עיגון לשוני במילות החוק. יש ליתן למילותיו של דבר החקיקה רק אותן משמעויות המצויות ב"מתחם האפשרויות הלשוניות", משמע כאלו שהמילים יכולות "לשאת" מן הבחינה הלשונית." (הדגשה שלנו – ו.ע.מ)
18. העוררים כאמור נאחזים בלשון סעיף 119(א) ובמיוחד בצמד המילים "בתום יום", וסבורים כי משמעותם הברורה היא כי התכנית נכנסת לתוקפה רק בתום יום ה-15 שלאחר פרסום התכנית (המאוחר שבהם), קרי – ביום ה-16.
19. משמעותה הלשונית של המילה "בתום" היא בסוף, בסיום.
20. על פי סעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרשנות") המונח "יום" מוגדר כ"תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו".
21. על פי סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים מיום פלוני – אותו יום לא יבוא במניין".
22. סעיף 21 לחוק הפרשנות קובע כי: "שעת תחילת תקפו של חיקוק היא בשעה 00.01 של יום תחילתו".
23. בהתאם לכללים ולהגדרות דלעיל, סיומו של יום הוא בחצות הלילה, קרי בשעה 00:00. כלומר, על פי חוק הפרשנות יש לפרש את המילים "בתום יום" כחצות הלילה של אותו יום ושניה אחת לפני תחילתו של היום הבא אחריו (ר' והשוו ע"מ (נצ') 7243-07-11 פלוני א' נ' פקיד שומה [פורסם בנבו] (מיום 1.6.14)).
24. בענייננו, הסכם המכר נחתם ביום 4.1.16, קרי – ביום ה-15 שלאחר מועד פרסומה של התכנית המשביחה ברשומות, כאשר לא יהיה זה בלתי סביר להניח, אף כי הדבר לא צוין, כי הסכם המכר נחתם במהלך אותו יום ולא בדיוק ב"תומו", בחצות הלילה.
25. מכאן, שכל עוד הסכם המכר נחתם במהלך היום ה-15 שלאחר פרסום התכנית המשביחה ולפני חצות הלילה, אז בא אותו יום על סיומו, הרי שיש לראותו כהסכם שנחתם קודם ל"תחילתה" של התכנית ומכאן שבענייננו, במועד "תחילתה" של התכנית המשביחה לא היו העוררים הבעלים במקרקעין הנדונים ועל כן, אין לראותם כמי שחייבים בתשלום היטל ההשבחה בגין התכנית המשביחה הנדונה.