10. בעוד שהמשיבה סבורה כי מועד תחילתה של התכנית הוא ביום ה-15 שלאחר פרסומה, טוענים העוררים, כי מועד תחילתה הוא בתום 15 הימים שלאחר פרסומה, קרי – ביום ה-16. הצדדים אינם חלוקים כי בענייננו מועד הפרסום ברשומות הוא המועד האחרון בו פורסמה התכנית ועל כן, מנין הימים עד ל"תחילתה של התכנית" מתחיל ממנו.
11. בנקודה זו נציין, כי תקופת 15 הימים לתחילתה של תכנית נועדה במקור לאפשר לשר הפנים לדרוש מהועדה המחוזית לדון מחדש בתכנית שאישרה טרם שזו תכנס לתוקפה וזאת מאחר ובאותה עת סעיף 109 לחוק נתן בידי הועדה המחוזית את הסמכות לאשר תכנית מתאר מקומית, כאשר נקבע כי החלטתה לאשר את התכנית אינה טעונה אשרור נוסף. יחד עם זאת, נקבע כי לפני פרסום התכנית חייבת הועדה המחוזית להודיע לשר הפנים אודות אישור התכנית כאשר תוך 15 יום הוא רשאי לדרוש ממנה לדון מחדש באישור התכנית, כולה או חלקה. (ר' בג"צ 500/76 אבנר כהנוב ו42- אח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נס-ציונה [פורסם בנבו] (מיום 26.10.77), שם בעמ' 52).
12. על רקע זאת ניתן להבין את נוסחו של סעיף 119 אותה עת, אשר קבע כי תחילתה של תכנית היא בתום חמישה עשר יום לאחר אישורה תוך שצוין, כי אין כל חובה לפרסמה ברשומות.
13. למעשה, תקופת 15 הימים נותרה כשריד עוד מימי המנדט אז נקבע בפקודת בנין ערים כי תכנית תקבל תוקף ביום שיקבע על ידי הנציב העליון ואם לא נקבע מועד, תקבל התכנית תוקף חמישה עשר יום לאחר שתפורסם ברשומות (פס"ד כהנוב לעיל).
14. כיום, לאחר תיקונים שונים שנערכו בהוראות חוק התכנון והבניה (בכל הנוגע לסמכות אישורן של תכניות ולדרך פרסומן למתן תוקף) ובפרט בסעיף 119 לחוק (במסגרת תיקון 10 ותיקון 43), תחילת תוקפה של התכנית הוא בתום חמישה עשר יום ממועד פרסומה האחרון, ברשומות או בעיתון.
15. נוכח שינויים אלו בחוק ברי כי התכלית המקורית של מנין 15 הימים עד לכניסתה לתוקף של התכנית אינה מתקיימת עוד, אולם הוראות החוק בענין זה נותרו בעינן וייתכן כי הדבר נועד על מנת לאפשר לבעלי הקרקע שבתחום התכנית לכלכל את צעדיהם אם לצורך חתימה על הסכם מכר או לכל עניין אחר, וזאת בהתאם ליכולתם לדעת אודות קיומה של התכנית המשביחה, כאשר ידיעה כזו ניתן לייחס להם רק לאחר פרסום אישורה של תכנית ברשומות או בעיתון, גם אם לא ידעו על כך בפועל (ר' עמדת פרופ' אהרן נמדר בספרו היטל השבחה, תשע"ב-2011, עמ' 91).