17. אברהם הודה שהיה צריך לעגן במסמכים את ההסכמה עם יואב, ולפעול מוקדם יותר להעברת המניה, אך הוא לא עשה כן. לדבריו, הדבר נבע מכך שהעניין נעשה בתוך המשפחה, ששררו בתוכה יחסי אמון, ומאמונם ביואב. גם במכתב מיום 23.11.15 הוא מודה: "באשמתי לא הצגתי לך את המסמכים כדי שהמהלך הזה יהפוך לפורמלי". בתצהירו ציין שאפילו לא פנה לעו"ד לצורך ייסוד החברה, אלא רו"ח הוא שטיפל בייסודה, ועשה זאת בחינם, מתוך היכרות עם אברהם וזהבה. בעדותו בבית המשפט הסכים שניתן היה לפתור את בעיית ההקצאה של המניה עבור יעל בכל מיני דרכים, אך הם בחרו בדרך הזו, והוסיף: "אילו היינו יודעים שיכולות להיות בעיות, לצוץ כאלה בעיות, היינו פונים לעו"ד" (פ/9, 1 - 16). יואב אישר שאכן, אברהם סמך עליו (פ/24, 9 - 10). אברהם הוסיף כי ב-2008 התגלתה אצל זהבה בעיה רפואית חמורה, והיא הייתה באבדן כושר עבודה במשך כחמש שנים, שבמהלכן נרתם אברהם לסייע בפעילות החברה. גם מטעם זה נושא העברת המניה לא היה על הפרק.
18. אברהם הסביר בתצהירו, כי הסכים לשלם ליואב במסגרת הליך הגירושין 5,000 ₪ תמורת העברת המניה ליעל, לא משום שסכום זה הגיע לו, אלא משום שרצה לנתק את הקשר עם יואב באופן סופי, בדרך שנראתה זולה ויעילה ביותר, בהתחשב בכך שיואב הוא אבי נכדיהם של אברהם וזהבה, והם לא רצו עימותים. דבר זה השתקף גם בטיוטה של הסכם הגירושין, ששלחה עורכת דינה של סיגל ליואב (נספח 3 לתצהיר סיגל, סעיף 17.1). עוד ציין אברהם, שכל השיחה, שבה הציע ליואב כסף תמורת המניה, באה על רקע עזיבתו של יואב את הבית בלי להשאיר אמצעי מחיה לסיגל ולילדים. השיחה נועדה לנסות ולהגיע להסכמה עם יואב, שיתחיל לשלם כסף. לכן רצה מצד אחד להעלות את נושא המניה, אך מצד שני - לא ליצור קונפליקט נוסף. "אמרתי שם הרבה דברים שבזמן רגיל לא הייתי אומר. זה הרקע לשיחה הזו ואי אפשר להוריד את מה שהיה מסביבו להוציא משם דברים, זה מה שהיה העיקר" (פ/13, 5 ואילך). הוא הבהיר שתשלום של 5,000 ₪ הוצע תמורת העברת המניה ליעל, בשביל לגמור את הסיפור (פ/14, 17 - 18).
יואב טען שלא הסכים לקבל 5,000 ₪ ולהעביר את המניה שלו ליעל, מאחר שרצה לבדוק את שווי החברה, ולכן לא הסכים לכלול את עניין המניה בהסכם הגירושין. הוא מציין כי בשיחה המוקלטת הוא אמר לאברהם שאם מבקשים לקשור את נושא המניה בגירושין, עליו לערוך בדיקה עם עו"ד, ואולי יזדקק למסמכים, ואברהם השיב לו "תעשה חקירה ותחזור עם נתונים, בסדר? תבדוק" (תמליל השיחה, עמוד 9). מכאן שאברהם הסכים שליואב זכות לבדוק מה שווי המניה ורק אז ינוהל מו"מ על מכירתה ליעל. יואב מציין שלאחר הגירושין לקח לו זמן להתאושש מבחינה כלכלית ונפשית, ולכן העלה את עניין המניה רק במכתבו לאברהם מיום 1.11.15, שבו ביקש לקבל מסמכים מהחברה, כדי לברר את שוויה. לטענתו, בסמוך למועד הגירושין לא היה לו זמן לבדוק את זה. עוד ציין, שאברהם הסתיר ממנו את העובדה שכבר ב-2011 הגיע לו סכום כסף בגין הדיבידנד, בלא קשר לשווי המניה. אברהם העיד שביקש לרכוש את המניה על מנת להפסיק את הקשר עם יואב, ולא העלה כל טענה שהמניה אינה שלו. חיזוק נוסף לטענתו שהמניה היא שלו מוצא יואב בכך, שאלמלא הייתה המניה שלו, היו הוא וסיגל צריכים להתחלק בשווי המניה של סיגל במהלך הגירושין, והם לא עשו כן, כי כל אחד מהם החזיק מניה. בעדותו בבית המשפט טען שלא היה צורך להכניס את עניין המניה להליך הגירושין, כי הוא החזיק מניה אחת וסיגל החזיקה אחת, ולכן לא היה צריך להתחלק בדבר. בהמשך הודה שהתכוון שהעניין יוסדר בהסכם נפרד, וכי בזמן הגירושין לא היה פנוי לעשות את זה, וכי לא רצה לדחות את החתימה על ההסכם (פ/28, 32 - פ/29, 15).