צדק, איפוא, בית המשפט קמא הנכבד כשקבע כי: "בניגוד להיותו של הפירוק "סעד דראסטי" בעולם של דיני החברות, הרי שזוהי ברירת המחדל בעולם של דיני השותפויות" (עמ' 54 לפסק-הדין).
25. כיצד יחוסלו, איפוא, עסקיה של השותפות, קרי: פיטורי כל עובדיה, מכירת כל נכסיה, תשלום החובות וחלוקת הון הנכסים בין הנושים והשותפים? בנוגע לכך קובע סעיף 47 לפקודה כהאי לישנא:
"מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על היפוכו של דבר – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד" (ההדגשות שלי – ח"מ).
הנה כי כן, עינינו הרואות כי בעוד שלשותף יש ברגיל זכות לפרק את השותפות – חיסול עסקיה בפועל היא אפשרות שנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. על כן בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי פירוק השותפות איננו מביא בהכרח לחיסול עסקיה בצורה אוטומטית (אף שזו, כמובן, ככלל, "דרך המלך"). הערות אלה מובילות אותנו לדיון בשאלה – מהו הדין מקום בו שותף מחזיק בזכות לפרק את השותפות, אך בית המשפט השתכנע כי לא יהיה זה ראוי לחסל את עסקיה, ודי יהיה להורות על עריכת חשבונות בין הצדדים ופדיון חלקו של השותף היוצא.
26. הערכאה הדיונית קבעה בעניין זה כי השותפות תמשיך להתקיים ללא עו"ד הרמולין, ובמקביל יתקיים תהליך שבגדרו מומחים יבדקו את נכסי השותפות ואת חיוביה, ויישבו את החשבונות בין הצדדים לשם פדיון חלקו של עו"ד הרמולין. המערערים סבורים שלא ניתן להעביר לעו"ד הרמולין את חלקו בנכסי השותפות בדרך זו, מקום בו בקשתו לפירוק השותפות נדחתה למעשה. ברם אני סבור שאין צורך לדון לגופה בטענתם זו של המערערים, משני טעמים:
(א) עמדה זו סותרת בצורה מפורשת את מה שנטען על ידי המערערים בערכאה הדיונית, שם הם גרסו כי: "אין כל יסוד, צורך או צידוק לסעד הדרסטי של "פירוק" עסקי ה"שותפות" הנטענת (והמוכחשת)... ניתן להשיג את התוצאה אליה [עו"ד הרמולין] חותר... בדרכים אחרות" (ראו: פיסקה 16 לתשובת המערערים להמרצת הפתיחה; ההדגשה והתוספת בסוגריים המרובעים שלי – ח"מ).
בנסיבות אלה יש יותר מקושי באימוץ עמדתם הנוכחית של המערערים, שהרי הם מושתקים מלהעלות אותה (ראו לאחרונה לגבי השתק שכזה: ע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים [פורסם בנבו] (4.8.2012) והאסמכתאות הנזכרות שם בפיסקה 11).